|
|
עמוד:x
ד " ר ברנה בראון x במסגרת עבודתי כחוקרת אני צופה בהתנהגות אנושית כדי לזהות את הקשרים, את היחסים ואת הדפוסים העדינים והמורכבים שמאפשרים לנו לצקת משמעות למחשבות, להתנהגויות ולרגשות שלנו . אני אוהבת את זה . ציד דפוסים הוא עבודה נפלאה, והאמת היא כי במהלך חיי המקצועיים כל הניסיונות שלי שלא להבחין בדפוסים שכבר זיהיתי נעשו אך ורק במסגרת חיי האישיים, ונגעו אך ורק למוקדי הפגיעוּת שהעדפתי להכחיש מפני שלא עוררו בי חיבה יתרה לעצמי . כל זה השתנה בנובמבר 2006 — החודש שבו נערך המחקר שיתואר בהמשך והפך עלי את עולמי . בפעם הראשונה בחיי המקצועיים רציתי נואשות למחות מתודעתי את המחקר שלי עצמי . עד אז הוקדשו חיי המקצועיים לחקירת רגשות קשים כמו בושה, פחד ופגיעוּת . כתבתי מאמרים אקדמיים על בושה, פיתחתי תוכניות להתמודדות עם בושה למטפלים בתחומי ההתמכרות ובריאות הנפש . 1 גם כתבתי ספר בנושא, "חשבתי שזו רק אני" . אספתי אלפי סיפורים מפי גברים ונשים רבים ושונים ברחבי הארץ כולה — בני שמונה-עשרה עד שמונים ושבע — וזיהיתי דפוסים חדשים שרציתי להעמיק בהם . כן, כולנו מתמודדים עם בושה ועם הפחד שלא די בנו כמו שאנחנו . וכן, רבים מאיתנו חוששים לאפשר לעצמי האמיתי שלהם להיחשף . ולצד זאת, בינות להררי הנתונים היו גם סיפור אחרי סיפור על גברים ונשים עם חיים מדהימים ומעוררי השראה . שמעתי סיפורים על הכוח המקופל בקבלה של אי-שלמות ושל פגיעוּת .
|
|