|
|
עמוד:14
גיליון 98 14 שנה לשבעה באוקטובר יחיא סינוואר ) וכיבוש רפיח וכל הרצועה כולה, אינם כלל מענה למציאות חמורה זו, אלא הם דווקא יעצימו את התבוססות הכיבוש בהשקיעם את ישראל עמוקות בתוך הביצה העזתית . בחזקתה של ישראל, הכובשת את רצועת עזה, יישארו אותם מיליוני פלסטינים נצרכים ( עפ"י הסקר התקופתי של מרכז המחקר בראשות ד"ר ח'ליל א - שקאקי מתחילת מרס ,2024 דיווחו % 80 מן הנשאלים בעזה, כי לפחות אחד מבני משפחתם נהרג או נפצע במהלך המלחמה, מה גם ש % 90 מתושביה הם עקורים לפי סקר זה ) . כשם שחמאס נשען כיום על הדור שנצרב באינתיפאדה השנייה, כך גם הדור הפלסטיני, שנצרב בכור המצרף של ה - 7 באוקטובר, יישא בהתבגרו בנטל המערכה עם ישראל, כל עוד יתמיד דפוס ניהול הסכסוך ולא יתממש המעבר המקוטב לדפוס ההסדר . מהלך כה מהותי כזה מתריס חזיתית כנגד עולם ומלואו . הוא מחזק את "ציר ההתנגדות" בהובלת איראן וחזבאללה ומחמיר את סיכוני המלחמה בחזית הצפון . אסטרטגיית "אחדות הזירות" של סרבני ההסדר בראשות איראן, עלולה לקרום עור וגידים . החמרת הסכסוך עלולה למוטט את גולת הכותרת של הישגי ארה"ב במזרח התיכון – כינון הסכמי השלום היציבים עד כה עם מצרים וירדן, וכן עם מדינות הנורמליזציה הערביות . ישראל תוחזק בעיני העולם כאשמה בכך . שליטי מצרים וירדן ייחשפו ללחצים מתעצמים מבית מצד ציבוריהם לשנות את גישתם לישראל . היחלשותם תחזק ממילא את איראן ושלוחותיה ב"ציר ההתנגדות", ובמיוחד היחלשות ירדן המהווה, מבחינת ישראל, אזור - חיץ כנגד הקרנת ההשפעה האיראנית מעיראק . נוצרת מציאות שבה יוכל חמאס לשקם את מעמדו הן בעזה והן בגדה, תוך גיוס הפלסטינים תאבי הנקם שאין להם מה להפסיד . שוב חוזר לאחר ה - 7 באוקטובר הסינדרום העקרוני שבו שותפים ישראל וחמאס, כל אחד מטעמיו שלו, לדפוס של ניהול הסכסוך, אף כי בשינוי ובהתאמה לנסיבות החדשות . הפעם נקלעים חמאס וישראל ל"חבירה אנטגוניסטית" במטרה שלילית משותפת למנוע את שיבת שלטון הרשות הפלסטינית לרצועת עזה במסגרת "היום שאחרי" . כמו בימים שקדמו למלחמה, מאגדת את שניהם ההתנגדות לדפוס ההסדר המדיני . המשך דפוס ניהול הסכסוך והעמקתו גם סוללים את הדרך להתפרצות אינתיפאדה אלימה בגדה המערבית . שום גורם בין - לאומי - מדינות כארגונים בינלאומיים - לא יתנדב להוציא לישראל את הערמונים מן האש העזתית, והיא תיאלץ לעמוד לבדה לגורלה דווקא בנסיבות שבהן מתחזק "ציר ההתנגדות" בהנהגת איראן וגובר המתח בזירה הפלסטינית כולה . ישראל עלולה להידרש להתניית הסיוע הצבאי אליה, בשמירתה על זכויות אדם ובסיוע הומניטרי, על המשתמע מכך ( ביטוי לכך בלט כבר בצו הנשיאותי שפרסם ממשל ביידן בעיצומה של המלחמה בעזה בתחילת פברואר 2024 . מכאן ועד לאימוץ תקדים זה על ידי מדינות אירופה - המרחק קצר ) . אין - האונים של העליונות הצבאית השלכות אלה בהצטברן, וסימניהן ניכרים כבר עתה, מציבות שאלות - יסוד לגבי התוחלת האסטרטגית של ההישענות הבלעדית על עליונות הכוח הצבאי והטכנולוגי בהקשר של הסוגייה הפלסטינית . הרציפות בין ההישגים האופרטיביים בשדה הקרב לבין תרגומם האסטרטגי נחשפת כבעייתית ביותר, והיא תהדהד את אמרתו של הפילוסוף הגל בדבר "אוזלת היד של המנצחים", בשל קוצר - ידם להפיק מהם נכסים אסטרטגיים בני - קיימא . "הדומיננטיות ההסלמתית" ( “ dominance escalation ” ) , הנובעת מעליונותה הצבאית והטכנולוגית של ישראל, איננה מיתרגמת להישגים אסטרטגיים בהקשר של עימות אסימטרי של מלחמה במרחב כה גדוש באוכלוסייה ( מעיד על כך, למשל, גם ניסיונן הכושל של ארה"ב בווייטנאם ובעיראק ושל בריה"מ באפגניסטאן ) . פער משווע זה בין המאמץ הצבאי האופרטיבי לבין תוצאותיו והשלכותיו האסטרטגיות עלול, ככל שיתמיד, לפגוע קשות באמון הציבור כלפי הממשלה והצבא בישראל, ולחזק את הספקות בקרב אזרחיה לגבי יכולת שרידות ישראל בעתיד . התמדת דפוס ניהול הסכסוך משמעה המעשי הוא אחד ויחיד : ישראל נידונה למלא את החלל השלטוני ברצועת עזה . בנסיבות אלה מקנן חשש מן הרע מכול : חמאס ישרוד, אמנם מוחלש אך בעל יכולת השתקמות, ואילו החטופים הישראלים עלולים שלא לשרוד . לעומת זאת, הפסקת אש קבועה וסיום המלחמה במסגרת עסקת שבויים הדדית יכולים להוות מנוף ליצירת הקשר מדיני, שיחזיר את הרשות הפלסטינית המאורגנת מחדש לעזה ויקדם הסדר מדיני של חלוקה בתמיכת הקונסנזוס הערבי והאסלאמי, תוך דחיקת איראן השיעית ושלוחיה לשולי המרחב החמרת הסכסוך עלולה למוטט את גולת הכותרת של הישגי ארה"ב במזרח התיכון – כינון הסכמי השלום היציבים עד כה עם מצרים וירדן, וכן עם מדינות הנורמליזציה הערביות מקנן חשש שחמאס ישרוד, מוחלש אך בעל יכולות הישרדות, ואילו החטופים הישראלים עלולים שלא לשרוד . ויקיפדיה
|
|