|
|
עמוד:11
11 פסיכואנליזה מדוברת היא ידע בלתי ניתן ללכידה [ . . . ] אולם היא משפיעה על ההתענגות החיה של ההוויה שמדברת" ( ק . סולר, שם ) . בהקדמה לתרגום ספרה של קולט סולר, כותבת אנה גלמן : הלא-מודע הוא ממשי . הוא מצמיד מסמן להתענגות, מסמן של ידע שאינו ניתן להכרה והוא סיבת ההוויה, אשר עם זאת מהווה סיבה שלא ניתנת למסירה . זהו אתגר לאנליטיקאי, שכמו אמן ומשורר אמור לגעת בלי להכביר עם פירושים של מובן, ולדעת על ה- parl ê tre ( הוויהמדברת ) - שהוא אירוע של הגוף, מסמן המגולף בגוף - אבל לא זקוק לברברת מיותרת, רק לאקט אנליטי שחותר לכתיבה מחודשת . כדאי לגשת אל הקריאה בספר זה עם ההמלצה הכתובה בשורות הללו, במובן מסוים כפי שניגשים לשירה . הדבר נכון הן בקריאת כל פרק בפני עצמו והן ביחס למכלול, לאנסמבל ההרצאות, המאמרים והשיחות שכונסו כאן יחדיו . ניתן לקרוא בכל פרק לחוד או בקבוצת מאמרים העוסקת בנושא הקרוב ללב הקורא, כמו למשל עבודה עם ילדים והורים או בטקסטים על מיניות . אפשר גם לחצות את הספר מתחילתו עד סופו, לפתוח את כפליו, לצעוד בעקבות חוטי הפקעת ולהיפגש במושגים או מסמנים בכל פעם מזווית קצת שונה או בהקשר אחר, ולדעת מעט יותר מכיוון חדש ומפתיע . לבסוף, ניתן לחשוב הן על מלאכת הכתיבה והן מלאכת הקריאה בספר כעבודע, תחדיש מבית מדרשה של אורית יושינסקי, עורכת תוכן-לשונית בספר זה וחברה לדרך ולתשוקה . עבודע כמענה לשאלת המקצועות הבלתי אפשריים, עבודע עם דעת שאינה הכל, ושיש בה מהלשון ומהללשון, מהאמת החלקית ומהממשי הבלתי אפשרי . אולי במובן הזה יש כאן מענה לחלל ואף למתח המובנה וההכרחי שבין ידע ל ד-עת, זה שמתוכו מחולל הסובייקט עם התענגותו בתוך השיח . רונית שי
|
|