|
|
עמוד:14
המסתורין הדמוני מטשטש את הפער בין המסמן למסומן, כך שכל סמלי הוא ממשי, ולהפך . הדת של האחריות מכירה בפער זה כחלק מהקיום וכחלק מהטקס . דרידה מוסיף לדיון את ממד האחריות הנובעת מהנפרדות . אם כולנו היינו אחד, זאת אומרת מתמזגים דרך הקרבה לאל, לא הייתה אחריות אישית, כיוון שלא היה מקום לסובייקט שאינו כלול ב"כולם" - במקרה כזה כל אדם ניתן להחלפה ולא מוטלת עליו אחריות מלבד ביטולו העצמי . דרידה, הוגה צרפתי ממוצא יהודי אלג'יראי, בן זמננו, מיטיב לדעתנו לנסח את מה שחכמי המשנה פעלו לאורו, כדרשנים יוצרים, גם אם לא ניסחו זאת באופן זה . טשטוש הגבולות בין המסמן למסומן מוביל לכך שלמילים יש קיום חומרי מעבר למה שהן מסמנות, שהמילה היא הדבר עצמו, וגם שכל דבר חומרי או אירוע הוא סמל למשהו אחר שקורה בעולם מקביל . אנחנו עוסקים כאן באופן שבו משפיעים סמלים על הנפש ואף על הגוף, ולכן חשוב לנו לשמור על ההבחנה בין הסמל לבין מה שהוא מסמל . התרבות היהודית לאורך הדורות מתמקמת במרחב שבין החומר והרוח, או בין הממשי והסמלי . החיים מתקיימים במישור החומרי ; הסיפור והטקס מאפשרים מתן משמעות, ובכך הם מוסיפים לחיים את הממד הרוחני . לפי הבנה זו החיים היהודיים הם חיים מלאים, כאן על פני האדמה, בד בבד עם ניסיון מתמיד להקנות להם ממד סמלי הניתן לשינוי ולמשחק - היכולת לדרוש 11 האדם מתקן את חייו האישיים, המשפחתיים והחברתיים מדרש . דרך הסמל, דרך המשמעות שהוא יוצר . בחינה היסטורית של טקסי החיים היהודיים מראה שהם השתנו במהלך הדורות, הן מבחינת המשמעות הניתנת לחיים והן באופן רסלינג, ,2008 עמ' 10 . 11 . דיון על מקומו של המדרש בהמשך שער זה בסעיף ד' .
|
|