|
|
עמוד:13
אמירה כזו, שכמותה שמעתי בציונות הדתית בשנות ה- ,90 בזמן שלא היו מורות לגמרא, מסמנת כיוון ברור : היום ישנן רבות כאלה המחנכות את הדורות הבאים . עצם העובדה שניתן לדמיין בכלל מצב של מורות חרדיות לגמרא, מחזק את הסיכוי שאכן יהיו כאלה . 'לימוד נשי' סוגיה חשובה אחרת, הזוכה לטיפול עמוק ומורכב, נוגעת לעניין קיומו של "הלימוד הנשי" . האם קיימת כלל אורייניות ממוגדרת ? ואם כך, מה מאפייניה וטעמיה - הן כחוויה פרטית, והן כמהלך קוגניטיבי ואינטלקטואלי ? כל זאת מבלי להתעלם מן ההקשרים החברתיים והפוליטיים המעצבים את אותה "למידה נשית" . כמי שהסתלסלה במבוך זה שנים ארוכות, נהניתי לחזור אליו, להתבלבל בתוכו, ולחתור החוצה - יחד עם הכותבת, הנחקרות, והמהלכים התיאורטיים המייצרים פקעת סבוכה העשויה מפמיניזם ליברלי ומהותני גם יחד . מן המחקר עולה שהלומדות מבקשות מרחב אוטונומי שלא ימקם אותן יחד עם לומדות מהציונות הדתית . הן רוצות ( אוי, כמה פעמים שמעתי זאת ) "ללמוד ממקום נקי", ומפגינות רצון זה מתוך כוונה לבדל עצמן מאחיותיהן בציונות הדתית, ובוודאי מהחילוניות ( המאיימות עליהן פחות ) . לדידן, לימוד כמו בציונות הדתית מהווה קפיצה גדולה מדי, העשויה לנתק אותן או להרחיק אותן מתוך הקהילה החרדית שבה הן רוצות להישאר . לכאורה נדמה שנשים אלו אינן רוצות לשנות את הבית - ובהחלט ייתכן שזו אינה רק אסטרטגיה . חווית החיים שלהן מובילה אותן לצעוד לאט ובשקט בשביל המהפכות . אופייה של "הלמידה הנשית" מתואר ומבואר הן על ידי הלומדות והן על ידי המחברת . מצד אחד נסמך הלימוד הנשי לצד שנתפס כ"קל, מבואר, מתווך - כזה המתאים גם לבעלבתים מבעד לסורגים שקופים 13
|
|