|
|
עמוד:12
של נשים לעטות חיג'אב ? לערוך מילת נשים ? לשבת באחורי האוטובוס ? לרחוץ במעיין בשעות ייעודיות ? המתח בין הגישות הליברליות למהותניות או הפוסט-קולוניאליות מייצר לא פעם מבוכה, ומעכב קריאות ברורות להתערבות החוק או המדינה . להבדיל מהססנות זו, קולה של מחברת הספר שלפניכם ברור . היא אומרת : כן . צריך להתערב . המדינה אינה ניטרלית ; היא שותפה מרכזית בכינון אי-הצדק הזה . על המדינה לקחת אחריות על מצבים שכאלה ולהתערב, גם אם אופייה המדויק של ההתערבות לא לגמרי ברור . זהו טיעון חשוב, המצטרף למחקר קודם של רידר אינדורסקי שעסק באי-יכולתן של נשים להיבחר למפלגות חרדיות . שינוי קטן-גדול הספר מתאר מהלך חתרני ואוונגרדי של קבוצה קטנה של נשים חרדיות הלומדות גמרא "על הסדר" . מקרה מבחן מוגבל שכזה מזמין שאלות הנוגעות לכושר ההשפעה של השוליים על המרכז, ומכאן גם ליכולות ההיקש של מקרה מבחן זה לגבי הכלל . מדברי המרואיינות עולות תובנות רבות, אותם מפענחת החוקרת באופן קשוב ומבריק באמצעות הכלים התיאורטיים שהיא מגייסת . יתכן שהמרכזית בתובנות אלו היא ההצבעה על הכוח הלא-מבוטל של שינוי קטן ועקרוני . בחברה החרדית לא מתחוללים שינויים מאז'וריים, אולם תנועות מינוריות אינן נטולות סיכוי וחשיבות - כלל וכלל לא . כך לפחות חושבת דינה, אחת הלומדות : "כשהבת שלי בעז"ה תלמד גמרא, היא תלמד מאישה . אני מאוד מאמינה שעד שהבת שלי תגיע לגיל שהיא תוכל ללמוד גמרא יהיו נשים, אני חושבת שזה יקרה, גם בתוך המגזר החרדי זה יקרה . אני חושבת שזה יקרה, זה יקרה" . אסתי רידר אינדורסקי 12
|
|