|
|
עמוד:11
לִ ילַ ה - פרדיגמת המשחק 11 והמגוונת של מטפלים וחוקרים ממגוון תחומים ואסכולות בישראל, העוסקים בפסיכואנליזה בהקשריה התרבותיים . באמצעות במה זו אנו מקווים לעודד ולהמריץ שיח מחקרי המתרכז בחשיבה הפסיכואנליטית הבין‑‑תחומית ודיאלוג פורה בין הפסיכואנליזה לדיסציפלינות אחרות . בספרו "לִילַה - פרדיגמת המשחק ; כוח, זהות וחירות בשדה המשחק הטיפולי" דוב בלום‑‑יזדי מציג יריעה מרשימה של גישות למשחק מחקר התרבות, הפילוסופיה, הסוציולוגיה וההיסטוריה, ומתחום הדרמה תרפיה, הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה . אך הספר הוא הרבה יותר מסקירה . לִילַה היא תזה מקורית העוקבת אחרי אופנים מודעים ובלתי מודעים שבהם באים לידי ביטוי יחסי כוח בטיפול במשחק . היא מבקשת להגיע לתפיסה אחרת של יחסי כוח, כאשר היא מבחינה בין טיפול במשחק יצירתי ובין טיפול במשחק שיש לו תוצאות דכאניות ומצמצמות . פרדיגמה זו מגיעה להבנה מחודשת של משמעות יחסי הכוח ומתוך כך יוצאת למערכת הגדרות מחודשות של המושגים כוח, חירות וזהות במסגרת פסיכותרפיה הנעזרת במשחק . הצגות תיאטרון, מלאות בתמונות אומללותי וחומר בעירה לאש הבוערת בי, סחפו אותי . מה גורם לאדם לרצות להתייסר בצפייה באירועים עצובים וטראגיים, שלא היה רוצה לחוות כמותם בעצמו ? [ . . . ] אבל אני אומלל שכמוני, אהבתי לכאוב וביקשתי לי סיבות לכאב . הצגת השחקן המחקה בדרך כוזבת ומֶעוּשָה את סבלו של אחר על הבמה מצאה חן בעיני מאוד, וההנאה גברה כאשר הזיל הדבר דמעות מעיני ( עמ' 68 ‑ 70 ) . אי‑אפשר לגזור גזירה שווה על השחקן שהוא שותף לטִבעֵנו . כיצד אני אוהב באדם את מה שאני שונא להיות, אף על פי שאני אדם כמותו ? תהום עמוקה הוא האדם [ . . . ] ( עמ' 102 ) . אוגוסטינוס, וידויים
|
|