|
|
עמוד:14
14 עמוס גולדברג בתקופת השואה, וכן טענתם ( המוטעית, שלא לומר השקרית ) של בכירים אוקראינים כי העם האוקראיני סייע ליהודים בתקופת השואה ועתה על מדינת היהודים לנהוג באותה מידת סולידריות כלפי האוקראינים . 78 שנים מתום מלחמת העולם השנייה השואה עדיין מהווה סמל פוליטי מרכזי בישראל ובעולם כולו . ואכן, מאז שנות ה- 70 של המאה ה- 20 הפך בהדרגה זיכרון השואה למרכיב מרכזי בזירה הציבורית בישראל ומחוצה לה - בעיקר באירופה ובעולם המערבי, אך במידה מסוימת בעולם כולו, וקשה להפריז בחשיבותה של תופעה זו : מוזיאונים, סרטים, ספרים, תוכניות לימוד ומחקר וכיוצא באלה מוקדשים לזיכרון השואה . השואה הפכה מרכזית בתודעתם של ישראלים, יהודים וחברות מערביות ( כולל מזרח אירופה ) , ומהווה מרכיב משמעותי בזהותם של רבים . השואה ולקחיה השונים והסותרים עומדים במרכזם של עימותים וויכוחים פוליטיים בישראל ובמדינות אחרות, וכן בזירה הבין-לאומית . כתופעה כל כך מרכזית והגמונית בתרבות ובפוליטיקה בישראל ובעולם ( לפחות העולם המערבי אך גם מעבר לו ) , היא ראויה להתבוננות ביקורתית מתמדת . במושג "ביקורתי", שהפך להיות שחוק ובחוגים אינטלקטואליים מסוימים אף מגונה, אני מתכוון למעשה בראש ובראשונה לבחינה של יחסי הכוח הגלומים בזיכרון זה בהקשרים פוליטיים וחברתיים שונים, ולחשיפת מבני העומק התרבותיים של ייצוגיו השונים ושל עולם הסמלים המכונן אותו . בחינה ביקורתית אף תבקש להציע קריאות אלטרנטיביות, מדויקות יותר מבחינה היסטורית וצודקות יותר מבחינה מוסרית ופוליטית, בייצוגים ובסמלים אלה . במהלך שנות ה- 90 של המאה ה- ,20 וכחלק מצמיחתם של "ההיסטוריונים והסוציולוגים החדשים", התפרסמו בעברית חיבורים רבים אשר בחנו באופן ביקורתי את ייצוגי השואה ואת סמלי הזיכרון שלה בחברה הישראלית ובעולם כולו . חיבוריהם של
|
|