|
|
עמוד:6
6 פ ת י חמשורשי העבר לניצני המחר פתיח יוח נן פרס "אם אמנם נכונה השמועה שרמת החינוך בישראל היא מן הנמוכות, איזה היגיון יש בעלייה, שהיא בעצם ירידה ? " אמירה מתריסה זו הושמעה באחד ממועדוני הנוער שהסוכנות היהודית הקימה באוקראינה . ביטויים פחות קיצוניים נשמעו לאחר העלייה לארץ, כגון "אנו רוצים לשבת סביב השולחן שבו מחליטים על עתידנו . " ו"תנו לנו לעזור לכם . " ולבסוף, שילוב מעניין בין סולידאריות ישראלית לבין סולידאריות רוסית : עולים משכילים מחבר העמים אותגרו בשאלה הזאת : "שני צוותים של אנשי מדע מנסים לפתח תרופה נגד מחלה חשוכת מרפא . אחד מייצג את ישראל, והשני את חבר העמים . איזה צוות הייתם רוצים שינצח ויזכה לתהילה ? " לאחר מחשבה ממושכת השיב אחד הנשאלים : "אני תומך בצוות הישראלי בתנאי שיהיו בו עולים רבים מרוסיה . " המכנה המשותף של אמירות אלו הוא סירובו של גל העלייה מחבר העמים בשנות ה - 90 להכיר בהגמוניה התרבותית - פוליטית של הוותיקים . ספק אם הידע והניסיון של הממסד הקולט, שהצטברו במשך השנים והוכיחו את יעילותם בקליטת גלי העלייה הקודמים, תאמו לצורכי המציאות החדשה . כדי להתמודד עם צורכי המהגרים החדשים ועם המטען המקצועי והתרבותי, שהביאו עִמם, היה צורך בשינויים איכותיים ולא רק כמותיים, שינויים במטרות ולא רק באמצעים . התביעות של עולי שנות ה - 90 היו מעוגנות בשיח החדש של האינטגרציה, כלומר מיתון התביעה להסתגל הסתגלות חד - צדדית ופסיבית לתרבותה של ארץ היעד וציפייה לתהליך הדדי של שינויים חברתיים . החזון של כור ההיתוך, שכל המסורות מתערבבות בו והופכות לאחת, לא התגשם . הזיקה לתרבות הרוסית נשתמרה גם כאשר ערכים ישראליים - עדכניים אומצו . עדיין חוזרות ונשאלות השאלות : "מי צריך לוותר על תרבותו ? עד כמה ובאיזה קצב ? " אולם מתחילה להתגבש הכרה בתרבות הרוסית כמרכיב ברב - תרבותיות הישראלית . הרב - תרבותיות הזאת נוצרה כתוצאה מהצרכים התרבותיים השונים של ותיקים ושל עולים . אולם מבחינה מאקרו - סוציולוגית השפעתו של מיזוג בין - עדתי אינו מסתכם ברמת הפרט אלא שהמשפחה, היישוב והקהילה פועלים יחדיו לחיזוקה של תרבות העולים . למשל, בנושא השפה, העולים שהגיעו, כאשר יכולתם לתקשר מוגבלת לגומחה הרוסית, מסוגלים כיום להשתתף ברוב הפעילויות של הוותיקים בלי לוותר על זיקתם הרגשית לשפה הרוסית . מה נובע מכאן על יעילות המיזוג בין מהגרים לאוכלוסייה המקומית ? המיזוג נעשה יעיל יותר ככל שתועלותיו עולות על מחיריו . התבוננות בתהליכי מיזוג חושפת מגוון רב של מחירים, ששני הצדדים צריכים לשלם . למשל מצד העולים : הקדשת משאבים רבים ללימוד ולשיפור שפות חדשות ( עברית ואנגלית ) ; גמישות תעסוקתית, דהיינו נכונות לעבוד בכל משרה פנויה או מתפנה גם אם הדבר כרוך בוויתור זמני על חלק מהתגמולים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים, שנהנה מהם העולה במשרתו הקודמת במדינת המוצא . מצד הוותיקים : החרפת התחרות בשוק העבודה ( סבלו ממנה בעיקר עובדים שכירים ) ; משאבים המוקצים לקליטה, המתחרים בתקציבי הרווחה החברתית לוותיקים . מה שנראה כמחיר מנקודת מבט אחת עשוי להתברר כתועלת מנקודת מבט אחרת . למשל, התחרות התעסוקתית מאפשרת למעבידים להעסיק עובדים בעלי כשירות יתר ולשלם להם משכורות חסר ( רופא המתפרנס כאח, מורה המתפקדת כפקידה, מהנדס המתפקד כפועל וכיו"ב ) . יתר על כן, קליטת מדענים מהגרים במשרות אקדמיות פוגעת אולי במדענים המקומיים, אולם מעניקה מרחב של אפשרויות למהגרים בעלי הישגים אקדמיים מרשימים . לא רק באקדמיה אלא גם בתחומי תרבות אחרים ( מוזיקה, אמנות,
|
|