|
|
עמוד:8
8 מרחבי ניאו-ליברליזציה בישראל : כלכלה פוליטית, אתניות, דת ומגדר שלו ואת טבעו ההיברידי . בהקשר המקומי הניאו-ליברליזם מאופיין בריבוי, באמביוולנטיות ובמורכבות ( 2010 . Brenner et al ) . על פי גישה זו, האי-בהירות המאפיינת את מושג הניאו-ליברליזם אינה נובעת רק מסדרי יום מחקריים שונים, אלא גם מהתרגום המשתנה של הניאו-ליברליזם בהקשרים היסטוריים וחברתיים שונים . אחת ממנסחיה העיקריים של גישה זו היא אייווה אונג ( 2006 Ong ) . אונג טוענת שהניאו-ליברליזם הוא טכנולוגיית ממשל גמישה ביותר שמשמשת באופנים רבים ומגוונים בידי משטרים שונים — אוטוריטריים, קומוניסטיים או דמוקרטיים . היא מדגישה את האופי הפעיל והמתערב של המדינה בהפעלת אסטרטגיות ממשליות ניאו-ליברליות ואת האופן שבו אסטרטגיות אלו מבנות מחדש מרחבים פוליטיים וקבוצות אוכלוסייה, גם בדמוקרטיות מערביות וגם במשטרים אוטוריטריים . לטענתה, לממשלות ולמוסדות נודע תפקיד מכריע יותר מתפקידם של השווקים ביכולת להשתלב בכלכלה הגלובלית החדשה . אונג דנה באופן שבו הניאו-ליברליזם משנה את היחסים בין השלטון לנשלטים, בין הכוח לידע ובין ריבונות לטריטוריאליות ( שם, 3 ) . התוצאה היא ניאו-ליברליזם לא אחיד . במקום לראות בניאו-ליברליזציה גל ששוטף את העולם, אונג מציעה לראות בה מערכת של טכנולוגיות, טכניקות ופרקטיקות שנבחרות בקפידה ומתעצבות מתוך המפגש עם תרבויות, מוסדות ופוליטיקה מקומיים . היא מציעה לבחון את הניאו-ליברליזם לא כתופעה גלובלית, כתרבות או כמבנה, אלא כטכניקות גמישות ומשתנות של שליטה ( שם, 13 ) . כפי שיידון בהמשך, גישתה של אונג היא גישה ממשלית המתמקדת במיקרו-פוליטיקה של הניאו-ליברליזם ומדגישה את חשיבותם של ארגוני החברה האזרחית כביטוי מובהק לתפיסת הפרט כסובייקט יזם ואוטונומי . בעקבות אונג, קלארק גורס שיש להבחין בין פרקטיקות ותהליכים שהם תוצאה של הניאו-ליברליזם ולא היו מתקיימים בלעדיו, ובין ביטויים ניאו-ליברליים של תהליכים ופרקטיקות קיימים ( 139 – 138 2008, Clarke ) . הוא מציע לראות בתצורות החדשות שיוצר הניאו-ליברליזם שילוב בין אפיונים "פנימיים" — כלומר אופני מחשבה ופעולה חדשניות, דרכים חדשות להפעלת כוח וכן הלאה ; ובין אפיונים "חיצוניים" — כלומר אופני פעולה ומחשבה מסורתיים . ראייה כזאת, קלארק מציין, מאפשרת לנו להבין מדוע הניאו-ליברליזם עלול לעורר מתח, סתירות, עוינות ואמביוולנטיות ( שם ) . השילוב בין פרקטיקות ניאו-ליברליות לבין הסדרים מוסדיים קודמים, על התצורות המעמדיות, האתנו-לאומיות, והמגדריות שהם כוננו, מייצר מרחבי ניאו-ליברליזציה מרובים . אופיים של המרחבים הללו נקבע על פי המדיניות שננקטה כדי להחיל עקרונות ניאו-ליברליים על אוכלוסיות ועל מוסדות שונים, וכן על פי הכוח הפוליטי של כל אוכלוסייה ויכולתה להטמיע את הפרקטיקות הניאו-ליברליות בזהויות ובאינטרסים הקיימים — או לחלופין לדחות אותן . מדובר בתהליכים רב-קוליים הכרוכים בשברים ובמשברים, בסתירות ובאתגרים, אשר במהלכם נעשה אימוץ סלקטיבי של פרקטיקות ניאו-ליברליות .
|
|