|
|
עמוד:10
אל תיגע בכלב כשפרצה המלחמה הייתי קטנה מכדי להבין את המתרחש, אבל כאשר הגיע לביתנו גבר זר והתנהג בחוסר נימוס בולט, הרגשתי משהו . היה זה קצין רוסי שבא לתפוס את הדירה שלנו . לאחר לכתו אמרה לי אימי שאנחנו חייבים לארוז את חפצינו . היא הייתה עצבנית מאוד והחלה להכניס דברים שונים לתוך מזוודות . הסתכלתי בה ושאלתי אותה עוד ועוד שאלות . בתשובה אמרה שממחר נגור אצל סבתא אנה . שמחתי מאוד, כי תמיד אהבתי לבקר בביתה של סבתא . שלושת הדודים שלי התגוררו עדיין עם אימם . כשהייתי מגיעה לשם היו נושאים אותי על כתפיהם, רוקדים איתי, מצלמים אותי ומתפעלים ממני . אצל סבתא מעולם לא השתעממתי . יכולתי ללכת לבוסתן ולקטוף פרי, ואם לא הגעתי לפירות הגבוהים קראתי לדודיי . השגתי כל מה שרציתי . בביתה של סבתא איש לא מנע ממני דבר . הכול היה מותר, כי הייתי "חכמונת מתוקונת" או "חמודונת חיננית" . מבוקר עד ערב זכיתי בכל דבר שיכולתי לחלום עליו . יכולתי להתרוצץ יחפה, לשחק וגם לאכול מטעמים שהכינה סבתא, כמו לחם ריחני, עוגות שמרים ועוגות פירות . לפעמים אף היה צורך לבקש ממני שאוכל . אפילו מוזיקה נשמעה בביתה של סבתא, כי אחיה הבכור של אימי בנה במו ידיו רדיו . כבר מהבוקר הגיעו לאוזנינו מנגינות, אם מהרדיו ואם ממיתרי הכינור שבו הפליא לנגן . היה עוד דבר מה שהעסיק אותי שעות רבות . שלושת הדודים שלי נהגו לבנות דגמים של מטוסים ושל דאונים, ואני הסתכלתי בסקרנות רבה בדגמים הללו . מעולם לא נגעתי בהם, כי ידעתי שהם יצטערו מאוד אם אקלקל משהו . גילוי נאות : דודיי תלו את הדגמים גבוה, מתחת לתקרה, כך שלא רק מטעמי נימוס לא נגעתי בהם . דבר אחד חסר לי בבית סבתא . בסביבת מקום מגוריה לא היו נסיכת התירס | מירה קרום לדובסקי 10
|
|