|
|
עמוד:9
הקדמה | 9 התרבותיים והחברתיים שהניעו את התפתחותה, אפשר לנקוט אחת משתי גישות : "גישת ההארה" או "גישת יחידות הלימוד" . בהתאם לגישת ההארה, הוראת נושאים מתמטיים מוצגת באופן אנקדוטי באמצעות מידע היסטורי אשר כולל שמות, תאריכים, תוצרי העשייה של מתמטיקאים, אירועים, ביוגרפיות, בעיות מפורסמות ועוד . הארות אלו אמורות לתבל את הוראת המתמטיקה . אפשרות נוספת היא הצגת טקסטים מתמטיים מקוריים, בין כהקדמה לפרק הלימוד ובין כסיום הנושא . לעומת זאת, גישת יחידות הלימוד גורסת שיש להציג ללומדים יחידות לימוד שלמות, בהיקפים שונים, המוקדשות להיסטוריה של המתמטיקה . בקצה האחד של הסקלה מוצגות יחידות קטנות המכילות אוסף תכנים המתאימים לשניים - שלושה שיעורים ומתמקדים באופן צר בנושא קטן שיש לו קשר הדוק לתוכנית הלימודים . במרכז הסקלה מצויות יחידות לימוד בעלות היקף רחב יותר, שיכולות להתאים ל - 10 - 20 שיעורים ואין הכרח שיהיו קשורות באופן הדוק לתוכנית הלימודים במתמטיקה . יחידות כאלה מאפשרות להציג ללומדים ענפים של המתמטיקה שבדרך כלל אינם חלק מתוכנית הלימודים הבית ספרית, ואפשר לבסס אותן על קריאה של חומרים מקוריים, או על פרויקטים של תלמידים . בקצה השני של הסקלה אפשר למצוא קורס שלם, או ספרים, על ההיסטוריה של המתמטיקה . אלה כוללים מידע היסטורי, מידע על התפתחותם של מושגים ועוד, תוך הסתמכות על מקורות ראשוניים ו / או שניוניים ( 2000 Tzanakis & Arcavi, ) . גישת ההתאמה הרדיקלית לעומת גישת ההפרדה הרדיקלית : מייקל פריד ( 2001 Fried, ) סבור שהמתח בין הרצון לשלב בכיתה נושאים היסטוריים או גישה היסטורית לבין ההכרח שבהוראת הטכניקות המתמטיות, מוביל לאפשרות לאמץ אחת משתי גישות : "הפרדה רדיקלית" – הפרדה בין לימוד ההיסטוריה של המתמטיקה לבין מהלך ההוראה הרגיל של המתמטיקה ( גישה המקובלת, בדרך כלל, בתוכניות להכשרת מורים למתמטיקה ) או "התאמה רדיקלית" – הפיכת לימוד המתמטיקה לחקר טקסטים מתמטיים, תוך התייחסות לשאלות הנוגעות למחבר הטקסט, חיפוש אחר ההנחות המופיעות בטקסט, ועוד .
|
|