|
|
עמוד:6
6 ג׳יימס הילמן הבלתי נראה שנלכד על הבד, דיוקן עצמי של הדיימון 1 ששכן בו כל חייו . בסוף ימיו הוא מפציע ומראה את עצמו . "הנה," הוא אומר, "הנה מי שאתה, פיקאסו, אתה הוא אני, הצייר הצעיר – לעד . אני הוא הליצן, אני המבט התם, הרענן, האפל, אני הוא מרקורי התזזיתי, המלנכוליה הסנטימנטלית, הכחלחלה, הנער הצעיר . עכשיו אתה רואה מי מדריך אותך, מה שמר עליך רענן ומלא תשוקה, ועכשיו אתה יכול למות" . אפשר לומר שפיקאסו חתר לביטוי, מימוש והגשמה מלאה של הדמות הזאת כל חייו, מאז אותם ימים שבהם היה צייר בן – עשרה ומוכשר להפליא - עוד לפני עלומיו 1 -Daimon מושג מיוונית עתיקה שמשמעו אל, אלוהות, כוח או גורל, שבא לציין אל פנימי או רוח משגיחה או מלווה . מאוחר יותר בתרבות הרומית נקרא בלטינית "גֶּנְיוּס" - genius ( ראו בהמשך ) . זהו רעיון בפסיכולוגיה יונגיאנית, שהילמן מתחקה אחר שורשיו ומסביר אותו בתחילת ספרו צופן הנשמה כך : "כל אדם שבא לעולם נקרא לעולם . רעיון זה מגיע מאפלטון, ממיתוס איר המופיע לקראת סוף יצירתו הנודעת ביותר, פוליטיאה . אפשר לספר אותו על רגל אחת כך : נשמתו של כל אדם קיבלה טרם לידתה דיימון מיוחד, ובחרה בדימוי או בתבנית ( pattern ) שלפיהם תחיה עלי אדמות . נשמה – מלווה זו, הדיימון, מדריכה אותנו כאן ; במהלך בואנו לעולם אנחנו שוכחים את כל מה שהתרחש לפני לידתנו, כך שאנחנו מאמינים שהגענו ריקים לעולם . הדיימון זוכר את הדימוי ואת התבנית האישית שלך, ולכן הדיימון הוא הנושא את גורלך . " ( 1997, The Soul’s Code, Bantam Books, p . 7 - 8 ) כל ההערות הן מאת המתרגמת .
|
|