|
|
עמוד:10
10 כריסטיאנה ריטר ארץ לא נודעת — עלה בידה להוקיר את האזור הארקטי באופן שהאורים והתומים המוזכרים לעיל, שכל חפצם היה למצוא את "הגביע הקדוש", לא הצליחו . ובעצם ההוקרה הזו של האזור הארקטי ופריחתה בו, הפריכה את הרעיון שמקומן של נשים אינו בקצה העולם . קשה לדמיין אדם שסיכוייו לבקר בקוטב נמוכים יותר, או שהיה מוּעד פחות ממנה לפתח תשוקה לקוטב . כריסטיאנה בת השלושים ושש הסכימה להצטרף אל בעלה הרמן בספיצברגן בעיקר — כפי שכתבה — כדי "לקרוא ספרים עבים בשלוות הניתוק, ואחרון חביב — אוכל לישון כאוות נפשי״ . חבריה, ואחר כך הנוסעים בספינת התענוגות שהביאה אותה אל ספיצברגן, היו מזועזעים : מקומה של אישה הוא אִם לא בבית, ודאי לא במיקום גיאוגרפי שחסרים בו כל אביזרי הנוחות הרגילים . אילו ידעו שלכל הנשים האחרות ששהו זמן – מה בספיצברגן היה ניסיון קודם כלשהו בחיי הצפון, היו מזדעזעים רק מעט פחות . כמה מילים על ספיצברגן, או אם להשתמש בשמו הנורווגי : סְוָלְבַּרְד . אף על פי שהוא ממוקם יותר משש מאות קילומטרים מצפון לנורווגיה, עדיין היה קרוב לאירופה די הצורך, ואירופים יכלו לעלות אליו לרגל ביתר קלות מאשר לקנדה הארקטית, למשל . ב – 1934 , כשכריסטיאנה הגיעה אליו, חיות הפרא כבר התמעטו באופן ניכר, והחוק הנורווגי אסר בתכלית האיסור להוציא בעלי חיים משם . בעיני חוקר הטבע הסקוטי סיטון גורדון, שכתב שנים מעטות בלבד לפני כן, ספיצברגן ניחן
|
|