|
|
עמוד:10
] 10 [ ה מ ב ו ך ה כ פ ו ל 2 . נשים בקולנוע חלק זה בספר, הארוך מכולם, עוסק בסרטי תעודה ועלילה על נשים שיצרו במאיות וכן מאמר על דמות האלמנה בקולנוע הישראלי . גם כאן המשותף לרוב מאמרי החלק הזה הוא סוגיית הטראומה : טראומה אישית של נשים גרמניות בתקופה הנאצית, טראומה לאחר התעללויות מיניות בחברה הפטריארכלית, טראומת הגלות של נשים פלסטיניות וטראומת האלמנות בישראל . חטיבת המאמרים הזו ממחישה את היכולת של פרידמן לזהות את המאפיינים הייחודיים לכל סוג של טראומה ואת המקום המיוחד שהאישה תופסת בהקשר זה . יתר על כן, קריאה של המאמרים מאפשרת לראות גם את המאחד בין גורלן של נשים וגם את היחס אליהן במקומות ובתקופות שונים בעולם . חוקרות מובילות בתחום הקולנוע הגרמני, כמו גרטרוד קוך ( Koch ) , כתבו על ייצוג הנשים בקולנוע הזה ; מחברת המאמר מציידת את קוראיה בכלים השוואתיים שאפשר לבחון בהם את דמויותיהן של נשים בקולנוע הישראלי ולהשוותן לדמויות בקולנוע הגרמני ובכלל . המאמרים "רחל, אלזה, רוזה וכל האחרות : אוטוביוגרפיה בקולנוע הגרמני העכשווי" ו"הממד שמעבר : אוטוביוגרפיות נשיות בקולנוע הישראלי" מייצגים את התעניינותה של פרידמן ביצירה נשית המתמקדת בדמויות נשים בסוגת האוטוביוגרפיה או האוטופיקצייה . המאמר הראשון עוסק בסרטיהן של שלוש במאיות גרמניות מגל "הקולנוע הגרמני החדש" — הלמה זנדרס-ברהמס ( Sanders - Brahms ) , יוטה ברוקנר ( Brückner ) ומרגרטה פון טרוטה ( von Trotta ) . תוך כדי התמקדות בייחודי ובמשותף ביצירותיהן הוא ממקם אותן בסוגה הרבגונית של האוטוביוגרפיה והאוטופיקצייה ומבדל אותן מצורות ביטוי גבריות . למושג אוטופיקצייה אין הגדרה אחת ברורה . זהו תחום בעל קווי מתאר חמקמקים המטשטש את הגבול בין תעודה לווידוי, בין עובדה לדמיון . בשנות השמונים התמקדה התאוריה הפמיניסטית בפרוזה של הזיכרון הנשי, ובאותן שנים נוסחו גם הנחות היסוד הראשונות של האוטופיקצייה, המבוססת על החיבור בין אוטוביוגרפיה לבדיון, שמטרתו ליצור סוג חדש של זיכרון ייחודי לנשים — ביזורי, מקוטע, אישי, אך גם פוליטי והיסטורי . מאמרה של פרידמן מאיר את היחס של הבמאיות הגרמניות אל עברן הטראומטי ( מלחמת העולם השנייה והחיים במשטר הנאצי ) , אל הסוגיה היהודית בתוך עבר זה ואל דמויות הנשים המגלמות את גיבורות
|
|