|
|
עמוד:9
] 9 [ פ ת ח ד ב ר לי בשואה מלווה ומתעד את להקת התיאטרון במסעותיה אל נבכי הנפש הישראלית של הדור שלאחר השואה . פרידמן בוחנת מקרוב את הפסיפס התודעתי המיוסר והטראומטי של דור זה ומדגישה את הדרך שבה הצליח טללים ברגישות, בפיוטיות ובכישורי בימוי ועריכה נדירים לארוג את חוטי הזיכרון האישיים למלאכת טווייה המצביעה על זיכרון קולקטיבי ( "זיכרון תותב" ) , זיכרון של טראומת השואה שאף ישראלי אינו פטור ממנו, לא המרוקאים, לא העיראקים ואף לא הערבים . זאת ועוד, הסרט, כמו ההצגה, לא נמנע מביקורת כלפי החברה הישראלית . המחברת מצביעה על הפן הפרודי והסאטירי של ההצגה, על טיפולה בזילות השואה בחברה הישראלית, בתחלואי השורדים שהיותם קורבנות של הנאצים לא פטר אותם מגזענות או מאִמלוּל ילדיהם . וכמובן הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, שגם הוא לא נפקד מהתודעה הישראלית ובוודאי לא מזו הערבית-פלסטינית . האנלוגיות שהסרט מייצר באמצעות שחקני ההצגה ( הן בהצגה עצמה הן בפני מצלמתו של טללים מחוץ להצגה תוך כדי מסעות בארץ ובגרמניה ) בין המצבים הטראומטיים של היהודים בגרמניה הנאצית ובין המצבים של הפלסטינים החיים בכיבוש ( תוך כדי הקפדה על הדגשת ההבדל שבין שתי הטרגדיות ) הן, פרידמן טוענת, חלק בלתי נפרד ממעשה הזיכרון של הסרט . ב"הכול על אודות אימי — על סרטו של מַלטֶה לוּדין 2 או 3 דברים שאני יודע עליו , 2005 " בחרה פרידמן לעסוק בנושא הזיכרון מכיוון מפתיע . רבים מאיתנו נחשפו אולי לסרטי בני דור שני ושלישי בארץ, סרטים העוסקים בשואת היהודים . אולם מעטים מכירים את היצירה הקולנועית של בני הדור השני והשלישי בגרמניה, צאצאי המעוולים שנאלצים להתמודד עם מעשי הזוועה שביצעו הוריהם או סביהם . פרידמן פורסת, כהרגלה, את המחקר התרבותי וההיסטורי שנעשה בתחום זה ותוך כדי כך ממקמת את סרטו של מלטה לודין על הוריו הנאצים במוקדו של פולמוס ציבורי ואישי כאחד . המאמר חושף את העימותים המשפחתיים כלפי העבר הנאצי האפל של אבי הבמאי באומץ רב, כשבני משפחה אחדים ( בעיקר אחותו של הבמאי ) עודם מתעקשים לתמוך בנרטיב שמלבין את הזוועות, ואחרים מגנים את העבר הנאצי ומכים על חטא . הדמות הבולטת ביותר בסרט היא דמות האם, שלפי פרידמן היא הגיבורה המרכזית בו, גיבורה המצטיירת כהתגלמות האידיאל הנשי שהנאציזם הילל וקידם .
|
|