|
|
עמוד:11
11 חלון פתוח המחקר הכמותני, שהניב לאורך השנים ידע רב אודות גורמי סיכון וחוסן לאובדנות, משרת היטב מטרות חשובות ומצילות חיים, כגון תהליכי הערכה ומיון של מערכות בריאות ובריאות הנפש . בבואם לקבל החלטות בנוגע לאשפוז, מתן טיפול תרופתי או שחרור של פונים לבתי החולים, משתמשים רופאים ופסיכיאטרים בידע הסטטיסטי העולה ממחקר זה אודות גורמי הסיכון והחוסן לאובדנות, ואומדים בעזרתו את רמת הסיכון של הפונה - קרי, עד כמה סביר שיבצע ניסיון התאבדות . תרומתו של הידע מבוסס המחקר הזה משפרת את רמת הדיוק של ההערכה ומצמצמת את מרחב הטעות . אמנם הניתוחים הסטטיסטיים עוסקים בהשוואות בין ממוצעים ושיעורים, ואינם יכולים לקבוע בביטחון מלא מהם סיכוייו של אדם מסוים להתאבד, אך בקרב קבוצות גדולות השימוש בידע הזה מסוגל לאפשר ניבוי מדויק יותר מזה שזמין בהיעדרו . כך, ההחלטות שמתקבלות מצליחות לאתר יותר מתאבדים פוטנציאליים - ולהחמיץ פחות מהם - לעומת החלטות שאינן לוקחות בחשבון את גורמי הסיכון . עם זאת, תרומתו של הידע המחקרי הכמותני מזערית כאשר מדובר בהבנת החוויה של הפרט האובדני והסיבות והגורמים שהובילו אותו לכך . המחקרים הרבים מספקים רשימה ארוכה ומפורטת של גורמי סיכון וחוסן ומשרטטים מעין מפה המתארת קשרים בין משתנים שונים ; אך מפה זו אינה תורמת להבנת ההתהוות של נטייה אובדנית . הדבר דומה למידע המתקבל מצילום אולטרה סאונד, רנטגן או סריקת מוח, המציגים את תמונת המצב בהווה של חלקים שונים בגופו של החולה - את תת הפעילות או פעילות היתר באזורים מסוימים במוח, את מצב העצמות או את החריגה במידותיהם של איברים פנימיים שונים . כל אלו עשויים להיות קשורים למחלתו של הפציינט בדרכים שונות : כמקור למחלתו, כנזקים משניים או השלכות של מחלתו, כאוסף תסמינים המתלכדים לכדי תסמונת ועוד . כדי להבין איך התפתחה המחלה - כלומר, מה השתבש וכיצד
|
|