|
|
עמוד:11
פתח דבר | 11 של הגיהינום, משום שהם בחרו לבגוד ביוליוס קיסר ידידם, ולא ברומא 4 ארצם . " על רקע גישתו המחמירה של דנטה, בולטת התייחסותו החומלת של 5 כמענה לקריאתו שייקספיר לרוצחיו של קיסר במחזהו "יוליוס קיסר" . הנדהמת, "הגם אתה, ברוטוס ? " ניתנת לקושרים הזכות לשאת את נאומם, בניסיון להצדיק את בגידתם : "בני רומי, בני ארצי, רעַי ; שמעו ודברו בזכותי . . . האמינו לי בכבודי . . . אהבת ברוטוס את קיסר לא היתה פחותה . . . לא באשר אהבתי את קיסר פחות, כי אם באשר אהבתי את רומי יותר . . . כי כשם שהרגתי את הטוב ברעַי למען טובתה של רומי, כן שמור עמי אותו פגיון עצמו למעני, לשעה שייטב בעיני ארצי לבקש את מותי . " הקושרים נכזבו, שכן נוכחו לדעת כי נאמנות העם היתה שמורה לקיסר, "בראותם בו 6 ידיד אמיתי של העם . " כמאתיים שנה לאחר מכן, גם מיכאלאנג'לו, האמן והמדען המרכזי בתרבות הרנסנס, צידד בשלטון העם ופיסל את דמותו של ברוטוס כ"גיבור 7 הרפובליקני המופתי, התגלמות האצילות האנושית . " בגידה, אם כן, היא בעיני המתבונן . עולם של השתקפויות מתעתעות בעולם הנוצרי, יהודה איש קריות תופס את המקום הלא מכובד של הבוגד האולטימטיבי . לפי הבשורה על פי מרקוס, יהודה בא בשעת לילה למקום מנוחתו של ישו בגת שמנים, ועמו המון רב חמוש באלות ובמקלות . יהודה נישק את ישו כדי לאפשר להמון לזהות אותו ולתפוס אותו . עם הקמת המדינה פנו כמרים פרוטסטנטים לנשיא בית המשפט העליון וביקשו לחדש את משפט הסנהדרין שנערך לישו . השופט חיים כהן מונה למשימה הייחודית הזאת . הוא חקר את המקורות ובחן את העדויות על פי עקרונות המשפט היהודי והרומי שהיו נהוגים בימי בית שני . השופט הגיע למסקנה שאין מקום לקביעה שהיהודים אשמים בצליבת ישו ולמעשה זיכה את יהודה איש קריות 8 מאשמת הבגידה . הבדיקה שערך השופט כהן לא היתה ראשונה מסוגה . במהלך ההיסטוריה ניסו חוקרים רבים לנתח את המהלך של יהודה איש קריות ואת המניעים
|
|