|
|
עמוד:11
ךרר העורד 11 הנער המתקבל לשהות בבית חנה / בית קמפר, וכמוהו גם איש או אשת צוות המצטרפים לעבודה, אינם יודעים שמעשיהם יסופרו או יועלו על הכתב . ואם אנחנו, אנשי הצוות, היינו יודעים - אולי היינו פועלים אחרת, טוב יותר ? אולי, ואולי לא . אבל הגם שלא ידענו מראש שייכתב ספר זה, יש ערך רב לאופן שבו מובאים הדברים כפי שהתהוו ונחוו . ובכל זאת, שאלת החשיפה היא שאלה מסובכת, במישור האתי הערכי . הפילוסוף הצרפתי – ליטאי – יהודי עמנואל לוינס ( 1906 - 1995 ) היטיב בהעמקת תיאור המפגש הבין – אישי . לדידו, מפגש עם הזולת חושף את האדם לאין – ספור חוויות פנימיות, מאיים עליו, מסעיר אותו . לוינס מחלק את האינטראקציה המילולית בין בני אדם לשני סוגים מרכזיים, זירת ה״נאמר״ וזירת ה"אמיר״ . בזירת הנאמר האדם מחפש לעמוד מול הזולת, מול האדם האחר, באמצעות אמיתות שהוא קרא או למד . הוא מנסה לשכנע את זולתו וכך להתגבר על האיום הטמון במפגש עמו . אם האחר ישמע את האמיתות הללו, את ה״נאמר״, וישתכנע, כך יהפוך לפחות ״אחר״, כך יהיה המפגש אתו פחות מאיים . מחיר זירת הנאמר הוא שאיננו שומעים את הזולת, שכן אנו מחפשים להתמקד באמיתות ולא בו . בזירת ה״אמיר״, האדם מחפש להיות קשוב לזולת ולנסות להשתנות ולסבול את אחרותו . אין הוא מחפש לשכנעו, אין הוא מחפש להרצות, אלא הוא שואף שמאותו מפגש תוכל לצאת לאור העולם אמת חדשה, וששני בני השיח יצאו מן המפגש בחוויה שעכשיו הם יודעים מה לומר . על פי לוינס, זירת ה״אמיר״, זירת האמירה הפוטנציאלית, היא זירת המפגש האתי . אני מדבר עם האדם, או למשל במפגשי צוות, אני מדבר על הנער, אבל אין זה כדי לשכנע, אין זה כדי לצחוק, אין זה כדי להתאוורר, אלא הדבר נועד לקדמו, להבין אותו טוב יותר, כדי שאדע טוב יותר לעמוד מולו בהמשך הדרך, וכדי שהוא עצמו ידע לעמוד טוב יותר מול המכשולים הצפויים לו . המחיר הוא שבמפגשי הצוות נאמרו ונחשפו דברים . כך גם בספר זה נחשפים סיפורים אישיים תוך הסוואת הפרטים המזהים, מתוך רצון שלא לפגוע באיש . מכיוון שהעבודה במעון כללה התמודדות עם תוקפנות, ונמנענו מהסתרתה ומהצנעתה אלא בחרנו להנכיח את השיח על אודותיה, לנסות
|
|