|
|
עמוד:11
לא טואטאה, דוק אבק סמיך נח על המדפים . בעל הבית, מאובק כספריו, שכבת קשקשים עשירה עוטרת את גבו וכתפיו, מעילו וחזית חולצתו מנוקדים שיירי ארוחות, ישב על ארגז, סיגר לעוס בפיו, וקרא בקדחתנות . הוא היה גבר בגיל העמידה, גדל גוף ומושך עין, וכפי שגיליתי מיד, שונה משאר מוכרי ספרים ‑ גם על סחורתו הקפיד לעילא ‑ בהיותו מחברם של כמה וכמה שירים מצוינים . בתוך זמן קצר נעשיתי מבקר קבוע במקום, ושם, בין השאר, התוודעתי לקווייקר זקן ואמיד ‑ לבוש היה חליפה מיושנת ובלויה, רחבת שוליים, וצווארו עוטר בסרט 4 כמורה, בדיוק כשם שהתהלכו ידידינו בהיכל העצמאות מאה שנים קודם לכן ‑ שגילם תפקיד משמעותי בדרמה של חיי, מאחר שהציג אותי לחוג חברתי משכיל מאלה שאל פתחיהם גלגל אותי גורלי המצער עד אותה עת . וכל זה קרה מפני שדרך מקרה הזכרתי את מחבר ספר השירה שנח כאבן שאין לה הופכין בסלון ביתם של קרוביי . מוכר הספרים המאובק נמלא תדהמה על כך שאני ( מהדורה מאוחרת כל כך בהצטברות האנושית שמכונה 4 . בהיכל העצמאות שבפילדלפיה התגבשה ואומצה הכרזת העצמאות . שיחות עם וולט ויטמן 11
|
|