|
|
עמוד:14
14 רישומי פחם טוב, אפילו לפי הסיפור המוכר ; טנקים, מטוסים ומשחתות, למשל, היו אמצעי תחבורה חדשים מבוססי נפט, והם מילאו תפקיד מכריע בשתי מלחמות העולם . אולם לטוב או לרע, לפי נרטיב זה הותירה הקִדמה את עולם הפחם הרחק מאחור, אי שם על מדפי הספרים של צ׳רלס דיקנס ובעולם האתמול המפויח של מנקי הארובות היתומים שלו . כעת, ממשיך הסיפור, אנו צועדים לעידן הפוסט-נפט, שיתאפשר בזכות הישענות הולכת וגוברת על גז טבעי, וזה בתורו ישמש דלק מַעבָר לאנרגיות מתחדשות . בכל יום שחולף, האנושות רותמת עוד ועוד מאנרגיית השמש באמצעות פאנלים סולריים ולוכדת את כוח הרוח בחווֹת שבשבות . את הנהרות אנו כבר סוכרים, ואף רותמים את כוח המים בתחנות הידרואלקטריות, וגם את כוח הגלים אפשר להתמיר לאנרגיה שימושית . אם זהו הרקורד ההיסטורי של השימוש האנושי באנרגיה, כך מסופר, אזי אין ספק שהתושייה האנושית והמסלול ההיסטורי האמור יביאו אותנו לבסוף לחוף מבטחים, אל עולם דל פחמן שפועל בעזרת טכנולוגיות ירוקות כדבעי . הבעיה היא שכמעט שום דבר ממה שנכתב כאן לא התרחש במציאות ההיסטורית המוכרת כפי שהיסטוריונים מבינים אותה כיום . למעשה, עידן הפחם נמשך אל תוך ההווה ואנו עדיין תקועים עמוק בארובותיו . אומנם, אם מציגים את מקורות האנרגיה כעוגה סטטיסטית, אפשר להתבשם מכך שחלקם של מקורות האנרגיה המתחדשים בתמהיל הכללי גדל בהתמדה, בעוד חלקו היחסי של הפחם קטן קמעה במקומות מסוימים, בעיקר במערב אירופה ובצפון אמריקה . אבל אם בוחנים את הסוגיה לא באופן יחסי אלא באופן מוחלט, מתברר שהאנושות דווקא שורפת יותר ויותר פחם, ושהשנים האחרונות התאפיינו בעלייה אבסולוטית בזיהום פחמי, בעיקר בהודו, בסין ובשאר מזרח אסיה . למעשה, אף שהאנושות מפיקה יותר ויותר אנרגיות ממקורות מתחדשים, דלקי המאובנים — פחם, נפט וגז “טבעי״ ( כאילו פחם ונפט הם טבעיים פחות ) — עדיין מהווים כ- 84 אחוזים מתמהיל האנרגיה הכללי . בעשור האחרון סך כל האנרגיה המופקת מדלקים מזהמים כאלה גדל מאוד ועלה מ- 116,214 טרה-ואט-שעה ל- 136,761 טרה-ואט-שעה . גם בתוך סל דלקי המאובנים, חלקו של הפחם — הדלק המחצבי המזהם ביותר — רק גדל . שנת 2021 הייתה שנת שיא בהיקף הכרייה והשרפה של פחם . כך שנראה כי הדיבור על גמילה תמוה : לא רק שאיננו צועדים אל עידן
|
|