|
|
עמוד:12
12 והתרבות הרואים בלבנטיניות רעיון, תפיסה גאו-תרבותית, מטפורה, הלך רוח והשקפת עולם החורגת בתכניה הרבה מעבר למרחב הגאוגרפי גרידא . מנקודת מבט זו הלבנטיניות אינה רק מושא געגועים נוסטלגי, גישה המקדשת פלורליזם רעיוני ומפגש בין תרבויות, אלא גם אידאה שעשויה להשתמע כמחוז חפץ אוטופי ; הלבנטיניות אינה מציינת רק את הישגֵי העבר המפואר בעקבות המפגש בין המזרח למערב, המתבטאים למשל במסעי הצלב, באימפריה העות'מאנית ובקולוניאליזם הצרפתי והאנגלי, אלא היא אף ערוץ לביקורת חברתית . רונה משיח תרגמה את סיפורה של כהנוב "חתונה קהירית" במיוחד לספר זה . בסיפור כהנוב מתבוננת בעין נוקבת ובלתי מתפשרת ביחסי הכוח המשעתקים ומשכפלים את מוסד המשפחה . היא אינה חסה על איש, אף שליבה נתון כמובן לבת הנאלצת להינשא לגבר שבחרו עבורה הוריה . במאמרה, המובא בחטיבה השלישית בספר ( ראו להלן ) , משיח מנתחת את הסיפור של כהנוב ומשווה אותו לנובלה של רונית מטלון והכלה סגרה את הדלת ( כתר, 2016 ) . מאמרו של דריו מיקולי "מה זה להיות לבנטיני ? " עוסק ביצירות הספרות של יצחק גורמזאנו גורן, רונית מטלון, אורלי קסטל-בלום ומשה סקאל, כולם כותבים הבאים ממשפחות ממוצא מצרי החיות בישראל והדוברות צרפתית, שפת אם שאינה שפת אימם . גורמזאנו גורן נולד כאמור באלכסנדריה ועלה לישראל עם משפחתו כשהיה בן עשר, מטלון וקסטל-בלום הן ילידות הארץ, שתיהן דור שני להגירה, וסקאל הוא הצעיר שבחבורה . אף שמדובר ביוצרים שאינם בני אותו הדור, הם מציגים את הלבנט כיצור כלאיים בלתי לכיד המצוי מעבר לכל שיוך אתני-דתי, לשוני או לאומי אמיתי . במאמר מתמקד מיקולי בשאלת הקיום הלבנטיני – מה המשמעות של "היות לבנטיני" . הוא דן בסוגיה באמצעות שלילת האותנטיות, כלומר "איך לא להיות אותנטי" במכוון ובמודע . "היות לבנטיני", על פי ההצעה של מיקולי, הקורא את גורמזאנו גורן, סקאל, מטלון וקסטל-בלום, פירושו להחזיק בתפיסות לא לעומתיות או נוקשות או כאלה היכולות להתפרש כסותרות לכאורה, כגון עבר – הווה, ישראל – גולה, יהודים – ערבים, דתיים – חילונים וכדומה . האותנטיות במובן הלבנטיני שלה משמעה לחשוב בדרך פלורליסטית, היברידית, רב-ממדית, ליאת ארלט סידס וקציעה עלון
|
|