|
|
עמוד:7
הביאו את השמש : מבטים לבנטיניים 7 לראשונה המסאית, הסופרת, וההוגה הפורייה היהודייה-מצרייה ז'קלין כהנוב ( 1917 – 1978 ) . כהנוב, אחת הנשים המסקרנות והמקוריות שפעלו בזירה האינטלקטואלית הישראלית מאמצע שנות החמישים ועד סוף שנות השבעים של המאה העשרים, הגיבורה הדומיננטית של הספר שבידיכם, היא שזיהתה את יחסי הכוח בין האני לאחר המקופלים במושג זה . סדרה של דיכוטומיות לכאורה : יהודי-ערבי, אשכנזי-מזרחי, ציוני-גלותי, יליד הארץ- מהגר, מרכז-פריפריה, תרבות עילית-תרבות עממית, חילוני-מסורתי ועוד- עברה במשנתה דה-דפורמציה, קרי היפוך במשמעות ובתפיסה של יחסי הכוחות . הלבנטיניות נהפכה מכינוי גנאי סטראוטיפי מנמיך ומשפיל המיוחס לאחֵר הפוליטי, החברתי והתרבותי – המזרחי, הערבי, המוסלמי, בן ( ובת ) המזרח בכלל, המחקֶה בשטחיות את בן התרבות המערבית האירופית, דהיינו את הקולוניאליסט – למושג ביקורתי וחתרני, לכלי לניתוח תאורטי של תרבות והיסטוריה ולהצעה ריאלית לקיום חברתי-פוליטי ברחבי הלבנט, והמזרח התיכון בפרט . מעשה החיקוי הוא ממאפייניה החיצוניים של הלבנטיניות והמסמן המובהק של הרצון הלבנטיני לכאורה ל"הְיוֹת אחר" ( Being Other ) , "מערבי" ו"זר" ( étranger ) . כהנוב ניסחה את החיקוי כפרקטיקה אסטרטגית מתוחכמת וחיובית של האחר ( המהגר, בן המיעוטים, המזרחי-ספרדי ) . האחר רואה בה חלק ממערכת ההביטוס שלו ומרכיב בדרכי ההסתגלות שלו לחברה שאליה נקלע ולהיטמעותו בה, וכל זאת בלי לאבד את מעגלי הזהות וההשתייכות האחרים שלו . כהנוב הציעה את מערכת הערכים של הלבנטיניות, ובכלל זה את האסטרטגיה של החיקוי, כאופציה תרבותית עכשווית המציינת רב-תרבותיות, מזיגה של מנעד הזהויות, הצבעים והסגנונות התרבותיים שבין המזרח למערב ויכולת לחיות ולפעול בו-זמנית בכמה וכמה זהויות ועולמות שנתפסו כסותרים מנקודת הראות האירופית המערבית ההגמונית ומזו הציונית . מול התפיסה הסגורה, ההומוגנית והקוהרנטית, מול מעגל ההשתייכות הטהור והחד-ממדי, המזרחי או המערבי, הציבה כהנוב השקפה הפותחת אופקים לריבוי של תרבויות ומעגלי השתייכות שונים ומגוונים ; מראייה המבוססת על המתודה הלעומתית
|
|