|
|
עמוד:11
בס״ד הספר שבידיכם נכתב על ידי סבא שלי . הוא היה נער צעיר ביום שבו נכנסו הכוחות הנאציים לעיירתו הקטנה בפולין, ה- 2 בספטמבר 1939 . מאז החלה מסכת ייסוריו בגיהינום הנאצי, מסע סבל ב- 12 מחנות עבודה והשמדה, עד לבוקר השחרור, ב- 1 במאי 1945 . סבא מעולם לא פצה את פיו ולא שיתף מאומה מקורותיו במלחמה . רק המספר שעל ידו סיפר ולא סיפר . ידענו שהיה "שם", אך לא ידענו היכן, מתי ומה עבר עליו בשנות הזעם . אחר פטירתו, בשנת 2004 , נמצאה במגירת השולחן בביתו שבניו יורק מעטפה חומה, ובה מחברת כתביו . התברר כי תכף אחרי שחרורו, בעודו בארץ ישראל, העלה את זיכרונותיו על הכתב . לא את סיפור חייו, אלא את סיפורה של המלחמה, שלב אחרי שלב, והוא בתוכה . את ספרו סידר וערך לדפוס, ואף קרא שמות לפרקים . אולם את עצם קיומו הסתיר כל חייו . את גמר המלאכה השאיר לנו, בני הדור הבא — לספר את סיפורו ולהוציאו לאור . סבא לא חיפש נקמה, ואת הנחמה הוא מצא בתקומה . הוא לא נתן להם למחוק את מורשתו ולקחת ממנו את עולמו העשיר . בדילוג מעבר להרי החושך, אל העתיד ואל הבניין, נשמתו הבוערת האירה את דרכו, והוא הישיר מבטו אל הפסגה . בגבורה, באמונה ובנחישות הוא כבש אותה והניף עליה את דגל ניצחונו . אלו כתביו, מונחים בידיכם היום . הביטו דרך עיניו המחכימות אל מיליוני קורבנות השואה, אחזו בידו וצאו למסע בזמן . זו צוואתו — לבל נשכח . אברהם וואלקין נכד המחבר
|
|