|
|
עמוד:15
רוצה להיות מלכה׀ 15 שהן הפקידו בידַי אוצר יקר, את סיפור חייהן, וככזה, חשתי חובה להתייחס אליו בכבוד וברגישות . סוג הריאיון היה פתוח . לאחר שהאישה מסרה לי פרטים כלליים על גילה, מצבה המשפחתי, השכלתה ותחום העיסוק שלה, ביקשתי ממנה לספר לי את סיפור חייה . בשלב השני, לעתים ביוזמתי, ועל פי רוב ביוזמת המרואיינת, גלש הריאיון למסע שלה ב"מלכת המדבר" . הנחת העבודה שלי היתה שהדברים החשובים יצופו באופן ספונטני, על פי בחירתה של המרואיינת, ולכן רוב הזמן פשוט הקשבתי, ורק במקומות שבהם הרגשתי שיש צורך בהבהרה או בהעמקה, התערבתי ושאלתי . הראיונות מופיעים בגוף ראשון, והם מבוססים על ציטוטים ארוכים מתוך המפגשים עם הנשים . ניסיתי להיצמד עד כמה שניתן לשפתה של המרואיינת ולסיפור כפי שהיא סיפרה אותו, אך עם זאת ברור שהיה צורך לצמצם את תמליל הראיונות, להסיר כפילויות ולתקן שיבושי לשון בולטים, זאת כדי שהקריאה תהיה רהוטה ושוטפת . את כל השיחות הקלטתי ושקלטתי בעצמי . הבחירה שלי לשמוע את סיפורי החיים ואת סיפורי המסע של המשתתפות, פתחה בפנַי את האפשרות להכיר ולחוות תחילה, ורק אחר כך להבין . הסקת המסקנות נעשתה מהפרט אל הכלל, מהאינדיווידואלי לקולקטיבי . ההבנות שאליהן הגעתי לגבי מהות ואופן התהליכים המתרחשים במסעות של "מלכת המדבר", משולבות בחומר תיאורטי רלוונטי, והן עומדות בבסיס עריכת הספר, ומשמשות פתיח לראיונות עצמם . ברצוני להדגיש שאין מדובר בחיבור שעומד בקריטריונים של מחקר אקדמי . אף שלהיות חלק מקבוצה של נשים זוהי חוויה שמושכת ומסקרנת אותי, אני עצמי לא השתתפתי במסע — העובדה שמטבעי אינני אוהבת לצאת לטיולים קבוצתיים הכריעה את הכף . עם זאת, המפגשים עם הנשים פתחו בפני את העולם של "מלכת המדבר", ולא אחת הרגשתי שאני מטיילת איתן בערבות קירגיזסטן ועל
|
|