|
|
עמוד:11
ע ל ה א ד ם 11 למשרתיו בזה אחר זה . מאבדים לו את הכול, לא מוצאים לו דבר ; הוא מבקש את כסיותיו שהוא מחזיק בידיו, דומה לאותה אישה שהתמהמהה וחיפשה את מסכתה כאשר זו הייתה פרושה על פניה . הוא נכנס לדירה ועובר מתחת לנברשת ופאתו נאחזת בה ונותרת תלויה . כל החצרנים מביטים וצוחקים ; מֵנַלק מביט גם הוא וצוחק צחוק רם משל האחרים, הוא מחפש בעיניו על פני כל הפמליה היכן נמצא האיש החושף את אוזניו, ולמי חסרה פאה . אם הוא מטייל בעיר, לאחר שעבר כברת דרך, נדמה לו שהלך לאיבוד, הוא מתרגש ושואל את העוברים ושבים היכן הוא נמצא, והם אומרים בדיוק את שם הרחוב שהוא גר בו ; אזי הוא נכנס אל ביתו, ויוצא ממנו בחיפזון, בחשבו כי טעה . הוא יורד מן הארמון ומוצא בתחתית גרם המדרגות הראשי כרכרה שהוא בטוח כי היא שלו, ומתיישב בה . העגלון מזרז את הסוסים, סבור כי הוא מחזיר את אדונו לביתו ; מנלק משליך עצמו אל מחוץ לדלתית, חוצה את החצר, עולה במדרגות, חולף במבואה, בחדר, בלשכה ; הכול נראה לו מוכר, דבר אינו חדש בעיניו ; הוא מתיישב, הוא נח, הוא בביתו שלו . אדון הבית מגיע ; הוא קם לקבל את פניו ; הוא נוהג בו אדיבות רבה, מבקש שיֵשב וסבור שהוא פותח לפניו את חדרו ; הוא מדבר, הוא הוזה, הוא נוטל שוב את רשות הדיבור . בעל הבית משתעמם ונותר נדהם ; מנלק נדהם לא פחות, ואינו אומר מה הוא חושב על כך . יש לו עניין עם טרחן, עם גבר חסר מעש, שיסתלק
|
|