|
|
עמוד:8
ז ' א ן ד ה ל ה ב ר ו י י ר 8 להביט בקור רוח במוות, וכמו בדבר סתמי שאינו צריך לא לשמח ולא להעציב ; לא להיכנע לא לתענוג ולא לכאב, לחוש בברזל או באש בחלק כלשהו בגוף בלי להשמיע ולו אנחה ובלי להזיל ולו דמעה אחת ; ורוח רפאים זו של המידה הטובה ושל ההתמדה המדומיינת כך, נשא חן בעיניהם לקרוא לה חוכמה . הם הותירו לאדם את כל המגרעות שמצאו בו וכמעט לא ציינו אף אחת מחולשותיו ; במקום לצייר ממידותיו הרעות ציורים מחרידים או מגוחכים, שישמשו לפטור אותו מהם, הם הקנו לו רעיון של שלמות וגבורה, שהוא אינו מסוגל להם כלל, ודרבנו אותו אל הבלתי אפשרי . וכך, החכם, שאינו קיים או שאינו אלא פרי דמיון, מוצא עצמו, באופן טבעי ומעצם היותו, מעל לכל האירועים ולכל הצרות . לא השיגרון הכואב יותר מכול, לא עווית המעיים החריפה ביותר לא יוכלו לעקור מפיו תלונה ; השמיים והארץ יכולים להתהפך מבלי לגרור אותו עימם במפלתם והוא ייוותר איתן על גבי חורבות היקום ; בעוד האדם יוצא למעשה מדעתו, צועק, נואש, מטיל ניצוצות מעיניו ומאבד את נשימתו למראה כלב אבוד או למראה כלי חרסינה שנשבר לרסיסים . [ 4 ] דאגנות הרוח, אי-יציבות במצב הרוח, הפכפכות של הלב, אי- ביטחון בהתנהגות : כל אלה מידות רעות של הנפש, אך שונות
|
|