|
|
עמוד:12
א נטונ ן א רטו 12 המין של אימו . 2 ואין זה דימוי, אלא עובדה שחוזרים עליה שוב ושוב מדי יום ומטפחים בכל רחבי העולם . ובדרך זו — מטורפת ככל שעשויה להיראות הקביעה הבאה — החיים הנוכחיים נשמרים באווירתם הישנה, אווירת הוללות, אנרכיה, אנדרלמוסיה, תזזית, שיבוש, שיגעון כרוני, אינרציה בורגנית, אנומליה נפשית ( כיוון שלא האדם הוא זה שהשתגע, אלא העולם ) , נוכלוּת זדונית וצביעות עצומה, בוז מזוהם של כל מה שמצביע על גזע, 2 בכל דבריו אלה, החל מאכילת הוָגינה, מרמז ארטו, ככל הנראה, לפולחן שבמהלכו היה נהוג לאכול מעין שעיר לעזאזל אשר סימל את כל הרעות והחולות, על מנת לחסלן בדרך זו . הקורבנות כיום הם גאוני החברה או אמניה ; כפי שכתב ארטו בהמשך "האנושות שמעולם לא ידעה לעשות דבר, מלבד לאכול את האֹמן בלי מלח" ( עמ' 75 ) . ההתאכזרות העכשווית של החברה כלפי אמניה מתבטאת בהצגתם כמטורפים, הרחקתם וכליאתם בבתי חולים לחולי רוח . אפשרות היפותטית נוספת : בחברה השבטית הגואיאקית בדרום אמריקה, נשים הרות אכלו איבר מין של גבר שמת לא מכבר בתקווה שכך הן תלדנה בנים . לעומת זאת, כשאכלו אישה נהגו לקבור את הווגינה במטרה להזהיר מפני לידת בנות . ניתן אולי להסיק מכך שאכילת אברי מין קיימת בחברות הפרימיטיביות . ארטו אולי שמע על מנהג מסוג זה והדבר השפיע עליו עד כדי כך שהוא השתמש בו כמטפורה כלל-עולמית .
|
|