|
|
עמוד:9
[ 9 ] לוּהייתה בנמצא שירה הנסבה על נפלאותיה והתרגשויותיה של המחשבה ( דבר שבו הרהרתי כל ימי חיי ) , לא יכלה לבחור לה נושא מגרה יותר ברוב נעימותו מאשר דיוקנה של נפש הנענית לחיזוריה של אחת מאותן תצורות טבעיות יוצאות דופן הנצפות פה ושם ( או, ליתר דיוק, המובילות אותנו לצפות בהן ) ומתבלטות מבין המוני הדברים המקריים ונטולי העניין המקיפים אותנו . כאילו היו צליל טהור, או מערך מלודי של צלילים טהורים בליבו של רעש, כך מתבלטים הגביש, הפרח או הקונכייה בתוך הערבוביה השגרתית של הדברים המוחשיים . מבחינתנו אלו הם אובייקטים
|
|