|
|
עמוד:14
14 יוסי חקלאי שמואל הוגו ברגמן כתב על הגאון בעקבות ארתור שופנהאואר : הגאון תולש את המושא של ההתבוננות מתוך ההתהוות התמידית [ כאילו עצר את זרימתו בזמן ] , הוא מעמיד את המושא בבדידותו, והמושא הבודד הזה נעשה לנציגם של מושאים רבים לאין ספור שבחלל ובזמן . נוכל להאיר את ההבדל בין המדע לבין האומנות עוד מצד אחר ; ההכרה משועבדת לשירותו של הרצון . הגאוניות היא הכישרון להפקיע את ההכרה משעבוד זה ולהביא לידי הסתכלות טהורה שבה האישיות משתחררת מכל שרידי האינדיבידואליות שלה ונהפכת לאובייקט נקי, טהור, עין העולם . 1 לצד הגאונים קמים אומנים שלומדים, מתמחים, מתנסים ועובדים כשוליות של המאסטרים, ומגיעים לדרגות אומנות גבוהות . נשווה אותם לאהליאב בן אחיסמך, הנסמך על בצלאל וסומך אותו . במשקפיים הדתיות ישוו בין יצירה יש מאין ( בריאה ) ובין יצירה של יש מיש ( אומנות ) , ויבדילו הבדלה ברורה בין בריאה ויצירה, זו כהרף עין, וזו במאמץ מתמשך ; אחת מושלמת ונשגבת, וזו האנושית לעולם לא תוכל להיות מושלמת, תחסר משהו . ייתכן שהאומן יפיח חיים ביצירתו הרחוקה מהשלמות, "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" . ייתכן ותתעורר בין האומן לחפץ, בין האדם למושא זיקת קרבה, תחושה של ישירות בלא מחסום, בדומה ליחס שבין אני ואתה לפי בובר . כשם שעל פי הקבלה הבורא פינה מקום והצטמצם כדי לפנות מקום לעולם, כך נשאל האם היוצר צריך לפנות מקום, חלל פנימי- נפשי ליצירה הנולדת ממנו ? יש שהיצירה תעלה על יוצרה, והוא יִשָּׁכַח, ייתכן שהבריאה תשכיח את הבורא . ישנם אומנים שמחשיבים את עצמם לבוראים ומאבדים את הענווה והצניעות, ולעומתם יוצרים גדולים שלא מאמינים ביצירתם ורוצים להשמידה . אומנים דגולים והמיתוס סביבם יהוו מודל ליצירתם של אומנים אחרים . 1 . שמואל הוגו ברגמן, תולדות הפילוסופיה החדשה : שיטות בפילוסופיה שלאחר קאנט , ירושלים : מוסד ביאליק, ,1979 עמ' ,91 ההדגשות שלי .
|
|