|
|
עמוד:14
זהורית אסולין 14 לפעילות התרגום בתוך המהלך התוך‑‑נפשי . כל טקסט משמש כבסיס לחילוץ מודל של תרגום . הצגת המודלים השונים מספקת נקודת מבט רחבה על הצורך במודלים שונים לפעולות שונות המתרחשות במפגש הטיפולי . לשם העשרת המודל והעמקתו מעבר לגבולות ההגות הפסיכואנליטית, נעשה שימוש במושגים מהגותו של צ'ארלס סנדרס פרס ( Peirce ) , לוגיקן שפיתח הגות עשירה ומעמיקה בנוגע לפעילות הסמיוטית . ממצאי פרק זה ממחישים עד כמה חשובה היציאה מעבר לפסיכואנליזה על מנת לבחון היבטים לשוניים וסמיוטיים המעורבים בטיפול . המודל הדינמי המשולש של פרס ביחס לתהליכי סימון יכול להוות בסיס להסברת תהליכים נפשיים והאופן שבו נוצר סימפטום על גלגוליו השונים . מודל זה מסייע לנו גם להרחיב את הבנתנו את הממדים השונים שדרכם אנו יכולים להסביר מגוון תופעות נפשיות . בפרק הרביעי אתמקד במרחב הבין‑‑אישי במפגש הטיפולי . שתי שאלות מרכזיות מנסות לקבל מענה בפרק זה . הראשונה - מה יכולתו של המטפל להכיר ולהתוודע לעולמו הפנימי ולתודעתו של המטופל ? השנייה - כיצד עצמיותו של המטפל משפיעה על עיצוב עצמיותו של המטופל ? על השאלה הראשונה ניתן מענה דרך ניתוח טקסטים שעוסקים בטכניקות טיפול מרכזיות בפסיכואנליזה, המהוות נתיב להבנת עולמו הפנימי של האחר, תוך כדי חילוץ אופרציות תרגום שנעשה בהן שימוש בטכניקות אלו . על השאלה השנייה ניתן מענה דרך ניתוח טקסטים פסיכואנליטיים בגישה האינטר‑‑סובייקטיבית, שהלכה והתפתחה בשנים האחרונות בפסיכואנליזה, ונבחנת מרכזיותם של השפה בכלל ושל תרגום בפרט, כפי שהיא משתקפת בטקסטים בגישה זו . בפרק החמישי נבחנות שאלות הנובעות מהמרחב הבין‑‑תרבותי . השאלה הראשונה נוגעת לאפשרות לתרגם את הפסיכואנליזה לתקופות זמן אחרות ובתרבויות שונות מזו שהתהוותה בהן . השאלה השנייה עוסקת באפשרות של הבנה במפגש טיפולי שבו ניכרת
|
|