|
|
עמוד:14
14 רפאל זגורי-אורלי ציונות של מאבק כנגד נתניהו ותומכיו הבה נודה על האמת, כל זה לא יבוא בקלות . שיבתו של נתניהו מצביעה על שאיפה פוליטית מאורגנת לחבל מבפנים בדמוקרטיה הליברלית ולתקוע את ישראל במגמה אנטי-דמוקרטית . היא מצביעה על התבזות אמיתית של החברה הישראלית . היא מגייסת, בצורה חסרת תקדים בתולדות הפוליטיקה בישראל, את השאיפה לדכא כל ביקורת מצד אלה שעודם מאמינים באפשרות לשנות את החברה ולחשוב מחדש את העולם היהודי ואת הקשר שלו לפוליטיקה, להיסטוריה ולאנושות, את העולם היהודי מול המודרניוּת ומול העולם העכשווי . נתניהו אינו בוחל באף אמצעי לתמרן את החברה הישראלית דרך פחדיה, דרך הטראומות הבין-דוריות שלה, דרך נפשה הסדוקה . אין דבר קל והרסני יותר מאשר לצמצם את היהודים לפִּצעם היסודי . איני טוען שניתן לרפא את הפצע בנקל, איני טוען שברשותנו הידע או המסגרת התיאורטית לאיחוי השֶׁבֶר, אך יותר מכול, איני טוען שעלינו "להמשיך הלאה תוך נישול העבר" ; אני טוען שיש לעשות הכול כדי להתעמת עם העבר מבלי להפכו לעניין של העבר . עלינו להמשיך לצעוד עם השבר שבקרבנו . מן השבר ואיתו . לשמור אותו בקרבנו ולהביט אל העולם ממנו . גם אם נתניהו מצליח לשתק ישראלים רבים בתוך הפחד שלהם, נותרו עוד ישראלים רבים שמסוגלים להוכיח צלילות, אומץ-לב, ויכולת להתחדש מבלי לקבור את העבר . לבל נשלה את עצמנו : מה שעומד על הפרק היום, אף בישראל - וזו תהיה מורשתו של נתניהו ושל חסידיו - הוא הישרדותו של החופש הפוליטי . מעתה ואילך שיבתו של נתניהו לשלטון תהיה מזוהה גם עם ה- 7 באוקטובר . גם אם טרם מצאנו את הדרך לעכל ולהגדיר את האירוע הזה - לשער שביום מן הימים נצליח בכך - הרי שהוא מציין שבר היסטורי של "לפניו ואחריו" . כדבריו של ז'אק דרידה בנוגע לאירוע אחר ששְׁמוֹ נגזר
|
|