|
|
עמוד:14
14 הנגב בהתיישבות ובמלחמה והן עם שר המושבות הבריטי . אך למרות הפעילות הרבה, כשהועלתה ההצעה בפגישות היא הוצגה בקוויה העקרוניים, ללא פירוט וללא תכנית פעולה . במקביל לפגישות ולהסברה התנהלה פעולה לגיבוש דרכי פעולה אפשריות למימוש הרעיון הבסיסי . 16 וייץ, ראש מחלקת הקרקעות והייעוד של קק"ל, הציע באוגוסט ,1935 לאחר שסייר בנגב בחודש יוני, את הצעתו לפיתוח הנגב וליישובו . תכניתו לא תאמה את תבנית ההתיישבות בנגב כפי שבאה לידי ביטוי ברעיונות ההנהגה הציונית . בשונה מהם היא התבססה על שילוב התיישבות, מחקר, ורכישת קרקעות עלידי קק"ל, ללא הסתמכות על השלטונות . נקודת המוצא של תכניתו 17 הניחה שאזור בארשבע הינו המתאים ביותר לפתוח בו את ההתיישבות בנגב ועיקריה היו כלהלן : 1 . להתחיל בעיבוד הקרקעות שבאזור בארשבע בשיטת הדריפרמינג ) Dry Farming ( . 2 . רכישה הדרגתית של קרקעות בנגב עלידי הקרנות הלאומיות, תוך התמקדות ברכישת גושי קרקע גדולים . 3 . במקביל בחינת האפשרויות לניצול מי שטפונות ולביצוע קידוחים . 4 . הקמת סניף של תחנת הניסיונות ומספר תחנות מטאורולוגיות, עלמנת ללמוד את תנאי האקלים ולעמוד על האפשרויות החקלאיות . אוסישקין, יו"ר הדירקטוריון של קק"ל, התנגד עקרונית לנטייה זו של ההנהגה הציונית . הוא ראה בפנייה אל עבר הנגב אקט של ייאוש מהיכולת לעסוק בבעיות ההווה והשלכת יהבה של התנועה הציונית על עתיד שאינו בטוח משום שהוא מותנה בחסדי הבריטים . הוא דרש להמשיך במלוא המרץ ברכישת אדמות באזורי הצפון והמרכז ובירושלים . ההנהגה דחתה את גישתו, שלא חרגה מקווי הפעולה המסורתיים, וחתרה לקידום הרעיון שלדעתה יהיה עשוי להביא למהפך בקצב ההגשמה הציונית ולספק מענה לאתגרים העומדים בפני התנועה הציונית בעתיד . עמדת השלטונות ובעיקר זו של הנציב העליון היתה אוהדת . נראה כי אחת הסיבות לעמדה זו נבעה מסברתם שהפניית המאמץ הציוני לעבר הנגב תיתן בידם נימוק מסייע לדחיית הדרישות הציוניות להתחלת התיישבות בעברהירדן, בטענה שקודם כל יש למצות את האפשרויות בנגב . אלא שלמרות ההתבטאות המילולית האוהדת של הנציב העליון הוא העמיד תנאי מוקדם לגיבוש עמדתו הסופית על הסוכנות להגיש לו תכנית לקידוחים ולגילוי מים . מאחר שעד פרוץ מאורעות 1936 לא הוכנה תכנית מעין זו, לא הועמדה עמדת השלטונות במבחן מעשי . הסיבות לאיהכנת תכניות מפורטות לקידוחים ולאגירת מים היו קשורות בהזנחה הכללית של הנגב עלידי המוסדות הציוניים לפניכן . ההצהרות האופטימיות בדבר אפשרויות גילוי מים בנגב נשענו יותר על אמונה בכושר הפעולה היהודי, שהוכיח את הצלחתו באזורים אחרים בארץ, מאשר על ידיעות מבוססות . 18 התפרצות המאורעות ב 19 באפריל קטעה פעילות זו . אף שמבחינה מעשית לא התאפשר לבחון את אפשרויות הפיתוח וההתיישבות בנגב, הרעיון כי הנגב הוא הפתרון להתיישבות הציונית בטווח הארוך, נשאר שריר . החל באפריל 1936 מיקדו הסכנות הביטחוניות את תשומתהלב של ההנהגה הציונית במציאת פתרון לבעיות מיידיות אקוטיות יותר . עניין הנגב ופיתוחו כפי שהתעורר בשנים שלפני המאורעות נדחק לקרן זווית .
|
|