|
|
עמוד:11
ריאליזם קפיטליסטי 11 של אידיאולוגים ניאו-ליברלים, המדינה מיהרה להיחלץ להצלת מערכת הבנקים ) . האסון ב"ילדים של מחר" אינו ממתין בהמשך הדרך וגם אינו מצוי בעבר . החיים עצמם מצויים בתוך האסון . אין רגע אחד מדויק של אסון . העולם אינו מסתיים במפץ, אלא מתמוסס, מתפוגג, מתפורר לאיטו . אין לדעת מה גרם לאסון . שורשיו נעוצים בעבר הרחוק, שהוא כה מנותק מן ההווה עד שנדמה שהוא גחמה של איזו ישות מרושעת : קסם שלילי, קללת כשף ששום רב-מג איננו יכול לבטל . את הצרה הזאת ניתן להקל אך ורק על ידי התערבות לא צפויה . מעש הוא אפוא חסר תוחלת ; היגיון כלשהו ניתן למצוא אך ורק בתקווה לא הגיונית . לכן אמונות טפלות ודת, המפלט הראשוני של חסרי הישע, הולכות וצוברות תאוצה . אך מה בדבר האסון עצמו ? ברור שיש להבין את נושא העקרוּת כמטפורה . כמָעתָק של חרדה אחרת . לטענתי, יש לקרוא את החרדה הזאת במונחים של תרבות, והשאלה שהסרט מציג היא אפוא עד מתי יכולה תרבות
|
|