|
|
עמוד:10
מרק פישר 10 אמתלה נרטיבית לתיאור כל מיני צורות חדשות של חיים . לא כך הדבר ב"ילדים של מחר" . העולם שהוא חוזה נראה כמו השלכה או הקצנה של עולמנו-אנו יותר מאשר כחלופה לו . בעולמו ( ממש כמו בעולמנו ) סמכותנות מרחיקת לכת והון גדול אינם מנוגדים זה לזה : מחנות מעצר ורשתות של בתי קפה בזיכיון מתקיימים בכפיפה אחת . ב"ילדים של מחר" המרחב הציבורי נטוש, וכבוש על ידי הררי אשפה שלא נאספה וחיות משוטטות ( סצנה זכורה במיוחד מתרחשת בבית ספר חָרֵב, שאייל רץ בשטחו ) . הניאו-ליברלים, שהם הדוגמה הטובה ביותר לקפיטליסטים ריאליסטים, חוגגים את הרס המרחב הציבורי, אבל בניגוד לתקוותיהם המוצהרות, ב"ילדים של מחר" אין היעלמות של המדינה, אלא צמצומה לכדי פונקציות היסוד הצבאיות והמשטרתיות שלה ( תקוות "מוצהרות", שכן הניאו-ליברליזם נשען בכל כובד משקלו על המדינה, למרות שמהבחינה האידיאולוגית הוא מחרף ומגדף אותה ; הדבר הודגם להפליא במשבר הבנקים של שנת 2008 , כאשר בהזמנה
|
|