|
|
עמוד:11
| 11 "כל" הוא הבסיס שעליו נבנה ה"לא" התמחה ויניקוט בפסיכואנליזה, ונמנה ב- 1935 עם המסיימים הראשונים של המכון הפסיכואנליטי הבריטי, עם הצגת מאמרו "ההגנה המאנית" . בהמשך הוא החל לטפל בפסיכואנליזה בילדים ובמבוגרים, במיוחד במטופלים בעלי גרעין פסיכוטי באישיות . שתי ההתמחויות האלה שלו, פדיאטריה ופסיכואנליזה, ועבודתו הפעילה בשני התחומים לאורך שנים רבות, הציבו אותו בעמדת תצפית ייחודית . הוא ראה גם מטופלים באנליזה וגם ילדים ואימהותיהם בסיטואציה שאינה פסיכותרפויטית, בזמן אמיתי, ומתוך שני שדות אלה יכול היה לפתח את התיאוריה החדשנית והמהפכנית שלו על יחסי אם-תינוק, על היחידה הבלתי-ניתנת-להפרדה בתחילת החיים, ועל ההתפתחות הרגשית מינקות להתבגרות ולבגרות . ההתבוננות ביחסי הורים וילדים בזמן אמיתי כבסיס לתיאורטיזציה פסיכואנליטית היתה, בזמנו, ייחודית לוויניקוט . זיגמונד פרויד ומלאני קליין, לדוגמה, הסתמכו בבניית התיאוריה שלהם באופן בלבדי על נתונים מתוך האנליזות שערכו . מקור נוסף של ויניקוט בפיתוח התיאוריה שלו על ההתפתחות היה עבודתו עם נערים שפונו מלונדון בזמן מלחמת העולם השנייה . במסגרת זו הוא הדריך אנשי בריאות הנפש שטיפלו בנערים בעלי נטייה עבריינית . על בסיס עבודה זו התפתחו רעיונותיו בנושא הנטייה האנטי-חברתית : המשמעות הפסיכואנליטית של הפרעות ההתנהגות, החסך שבבסיסן, והאופן שבו הן מהוות למעשה ביטוי של תקווה המקננת בלבם של אותם נערים לשינוי ולטיפוח ( ויניקוט [ 1958 ] , ויניקוט [ 1984 ] ) . עיקרי התיאוריה ההתפתחותית של ויניקוט ויניקוט גורס שבתחילת חייו התינוק אינו ישות נפרדת מאמו . הוא מתייחס ל"יחידת אם-תינוק" מאוחדת . התינוק שרוי ב"נרקיסיזם ראשוני" או ב"לבדיות ראשונית" — מצב שבו אינו ער לקיום כל דבר שהוא נפרד ממנו . וכך צריך שיהיה . על האם לשמור על מצב זה
|
|