|
|
עמוד:14
14 הוא - למה לא אנחנו ? חוץ מזה, קארבר כל כך אינטימי, כל כך פשוט, שאתה רואה את מה שהוא רואה . חי את מה שהוא חי . ולכן גם מגיע איתו, לאן שהוא הגיע . לרגע קטן, אולי - אבל רגע קטן זה כל מה שצריך כדי שנדע שהמקום הזה קיים . 3 . חבר טוב שלי, שאוהב מאוד את סיפוריו הקצרים, קרא את אחד השירים הראשונים שתרגמתי ואמר : בדיוק בגלל שירים כאלה אני טוען שכל העניין הזה מיותר . מיותר ? כן, הוא הסביר, ממילא השירים שלו הם סיפורים קצרים, רק בלי השלֵמוּת של הסיפורים . בשביל מה כל השורות הקצרות האלה ? ובכן, כן . במידה מסוימת, השירים שלו הם תמונות מחייו, שבקלות יכלו להיות סיפורים . מוזר : סיפוריו הקצרים של קארבר נושאים חותם של שלמוּת פואטית, ובמובן הזה הם כמעט שירים . ולעומת זאת, שיריו - בוודאי הראשונים - נקראים בקריאה ראשונה כמעט כמו יומן . ובגלל זה, אני חושב, הם נוגעים בקורא במקום כל כך עמוק ואישי, מקום אליו הסיפורים לא תמיד מגיעים . הסיפורים מושלמים - קארבר הוא סופר מושלם . אחרי שהסיפור עבר את הליטוש האחרון ויצא מתחת ידו, אתה מחזיק בידך יהלום מוחלט, מדהים, מבריק מכל צד שלא תסתכל עליו, ויפה כל
|
|