|
|
עמוד:13
13 הזמן הקצר שעמד לרשותו, אבל לא רק : בשביל לכתוב רומן רחב יריעה, אתה חייב לחיות חיים רחבי יריעה . מה זה "חיים רחבי יריעה" ? שאתה קם בבוקר, מביט שעה-שעתיים בגבעות המוריקות, יוצא לסיבוב, חושב על חייך, חושב על מה שכתבת אתמול, מגיע למסקנה, והולך לרשום אותה . כלומר שלחייך יש איזושהי המשכיות, איזה קו ישר ומתון שמתקדם לאיטו ממקום אחד לשני . קארבר לא חי חיים רחבי יריעה, הוא חי חיים שבהם כל יום שעובר מוחק את זה שקדם לו, שבהם הדבר היחיד שאתה יכול להיות בטוח לגביו זו האדמה שאתה דורך עליה כרגע . מה שהיה אתמול לא קיים . ולגבי מחר, רוב הסיכויים שיפטרו אותך מהעבודה . חיים חדים ומקוטעים דורשים אמנות חדה ומקוטעת . וכמובן : ההכרח הופך לסגנון, והסגנון לחרב, שאיתה תשנה את חייך . 2 . למה הוא הפך לסופר אהוב כל כך, נערץ כל כך, בעולם כולו ? הרי חייו אינם חיינו . הרי הגיהנום שלו אינו הגיהנום שלנו . אולי בגלל זה : שבמידה זו או אחרת, כולנו נולדים לתוך ארץ זרה ועוינת . כל אחד וארצו הוא . בייחוד בעשורים האחרונים . במידה זו או אחרת, כולנו חיים בתוך תרבות שפשטה את הרגל, שאינה מסוגלת להסביר לנו את חיינו . והמסע שלו, האישי, אל המקום הנכון שלו, הוא מסע קשה וכואב אבל מלא תקווה . כי הוא מצא את המקום האמיתי . ואם
|
|