|
|
עמוד:12
12 הנה ימים באים • עידית שכנאי – רן הגומלין שבין הממד הפיזי של המרחב לבין ממדים נוספים — חברתיים, תרבותיים, כלכליים ופוליטיים . חלק זה של המבוא יציג את תרומתן של הגישות העוסקות בחיי היומיום למחקר המתמקד במרחב הפיזי ובאדריכלות, ואת הצורך בשילוב של גישות תיאורטיות שונות על מנת להציג את עומק הרבדים והמשמעויות האצורות במושג "מרחב" . תיאוריות היומיום חיי היומיום, שיוריים במובן מסוים, המוגדרים על ידי ״מה שנשאר״ לאחר שכל הפעילויות הנבדלות, המיוחדות והמובנות הובחנו על ידי ניתוח, חייבים להיות מוגדרים כמכלול . . . חיי היומיום קשורים קשר עמוק לכל הפעילויות, הם מקיפים אותן עם ההבדלים והקונפליקטים ביניהם ; זהו מקום המפגש, הבסיס המשותף שלהן . ( 97 : 1991 Lefebvre, ) גישה זו של אנרי לפבר מציגה את היומיום כמצוי מחוץ לשדות הידע, ובו – זמנית גם בתוכם . כפי שהגדיר זאת חוקר התרבות בן היימור, היומיום אינו שדה – ידע בפני עצמו, אלא מעין “ meta - field ” שכוחו אינו באיחוד דיסציפלינות, או בהיותו בין – דיסציפלינות, אלא בכך שהוא אנטי – דיסציפלינארי במהותו ( 2011 , Highmore ) . המונח "חיי היומיום", טוען היימור, מתייחס גם, ואולי בעיקר, להיבטים הנסתרים של החיים, ולכן המשמעות של חקר היומיום היא להפוך את הנסתר לגלוי . היימור אפיין שתי פרספקטיבות שדרכן נבחנים חיי היומיום : האחת מתבוננת בהם דרך פעולות סינגולריות של יחידים, צורות שונות של התנגדות וקונפורמיזם, חוויות ורגשות . השנייה בוחנת את היומיום באופן מבני, כהכללה, דרך ניתוח מבנים חברתיים, מוסדות ושיחים, כאתרים של כוח שמבנה וקובע את היומיום . נעמי שור אפיינה באופן מעט שונה שתי גישות לחקר היומיום : האחת, שאותה כינתה "נשית", בוחנת את היומיום הביתי,
|
|