|
|
עמוד:10
10 הנה ימים באים • עידית שכנאי – רן ותרבות, דרך הפרספקטיבה של המרחב הפיזי . הספר מציג גישה הבוחנת את המרחב באופן רב – פנים, כמרקם של היומיום, ותוך כך ממקם את האדריכלות ככלי מחקרי עבור ניתוח ופרשנות של תהליכים חברתיים ותרבותיים . שילוב התחומים מספק תובנות ונקודות מבט חדשות על תופעות מוכרות . כך, לדוגמה, בחקר הקיבוץ, הבחינה הכוללת של ידע שמגיע מתחומים שונים, שנחקרים על פי רוב בנפרד, מאפשרת לזהות השפעות הדדיות ומציגה פנים חדשות והקשרים נוספים לנושאים שכבר נידונו . מבט כזה חושף גם את התהליכים הסמויים מן העין בתקופה שנתפסה כתקופת מעבר, שנדמתה כיציבה, וקושר אותם לתהליכי עומק שחלו בחברה הישראלית באותן שנים, כגון אינדיבידואציה הולכת וגוברת . בהקשר של הדיון האדריכלי, בחינת המרחב הקיבוצי, אשר תוכנן במיוחד לקהילה קולקטיבית עם השקפה חברתית ואידיאולוגיה מובחנת, תורמת להבנת האופן שבו סביבה בנויה מגויסת לשירות אידיאולוגיה בחיי היומיום, ולהבנת השינויים החלים בה באמצעות דפוסי שימוש ויוזמות אישיות . האדריכלות אינה רק ייצוג או ביטוי של תפיסה חברתית ושל אידיאולוגיה, היא שחקנית של ממש בשדה, שפועלת ומייצרת משמעויות . סעיפי המבוא שלהלן מניחים את התשתית לדיון שמתקיים בספר : תחילה דרך הצגת תיאוריות היומיום והזיקה שלהן למרחב הבנוי, כמפתח לניתוח ולהבנת חיי היומיום במרחב הקיבוצי ; ובהמשך בפרישׂת שיטת המחקר אשר הובילה לגיבושם של חמשת דפוסי השינוי המרחבי — אלו מהווים את הבסיס שעליו נסמך הספר כולו . אדריכלות וחיי היומיום בחינת המרחב הקיבוצי והאופן שבו הוא התעצב והשתנה נערכת כאן תחת מסגרת תיאורטית שרואה את המרחב הפיזי לא רק כמטפורה לחברה או כביטוי לאתוס שלה, אלא כגורם המעצב את החיים החברתיים ושותף
|
|