|
|
עמוד:9
אותו בשיח הפסיכואנליטי . הפרק הראשון, העוסק בזיגמונד פרויד, מציג את תרומתו של אבי הפסיכואנליזה, המשמשת מקור להתייחסות והשראה לכל אחד מן המושגים שטבעו ממשיכיו . מושג דחף החיים ) ארוס ( ומושג דחף המוות ) טנטוס ( , שנטבעו שנים מאוחר יותר, מהותיים להבנת מושגים כמו תוקפנות, הרסנות, סדיזם, מזוכיזם ופרוורסיה . הרוע הנגזר ממושגים אלה בא לידי ביטוי כשהוא מוביל לשינוי במהות בן האנוש . היה זה פרויד שעורר את הוויכוח ביחס לשאלה אם התוקפנות שהרוע נגזר ממנה מולדת או נרכשת . תפיסתו מניחה כי התוקפנות שוכנת בנפש האדם באופן אינהרנטי ותובעת פורקן ; היא הבסיס לצורך האנושי להרוס, להזיק ולפגוע לא רק כתגובה לתסכול אלא כפעולה אנושית ספונטנית . זוהי הסיבה לחשיבות הרבה של הסופר‑‑אגו ) האני‑‑העליון ( ולאיסורים וההגבלות החיצוניים כמצמצמי תוקפנות, הרסנות ורוע . בפרק השני, העוסק במלאני קליין, באה לידי ביטוי תמיכתה של קליין בתיאוריית הדחף של פרויד, תוך שהיא נשענת על המודל הדו‑‑דחפי המתאר את הארוס והטנטוס כשני דחפים מולדים התובעים סיפוק לאורך החיים . קליין העצימה והקדימה מבחינה התפתחותית את חשיבותו ואת עוצמת פעולתו של דחף המוות ומצאה כי האדם משחר ינקותו מתמודד עם כוחות הרסניים בתוכו, הן כלפי עצמו והן כלפי זולתו . כתוצאה מכך נאלצת הנפש להתמודד עם כוחות גדולים המעוררים חרדות קיומיות . ההתמודדות עם חרדות אלה נעשית באמצעות מנגנוני הגנה, שאחד מהם הוא הזדהות השלכתית המופעלת ממצוקות נפשיות שמקורן בינקות . מנגנוני ההגנה העיקריים הם : שנאה עצמית, צרות‑‑עין, חמדנות, תחושת נחיתות ותוקפנות . בפרק השלישי, המתרכז בדונלד ויניקוט, מובאת תרומתו של זה לדיון על אודות הרוע - ויניקוט ראה בתוקפנות ובשורשיה חלק מהתפתחות בריאה המהווה בסיס לבניית חוויית הממשות פסיכואנליזה של הרוע 9
|
|