|
|
עמוד:10
10 נדב אי ל המילים האלה נכתבות כאשר הקרב בעיצומו . מי שאומר שהוא יודע כיצד ייגמר משטה בכם כדי לזרוע ייאוש או אופוריה . דבר אחד ברור : ישראל יכולה להיות דוגמה ומופת לדמוקרטיה אזרחית שנאבקת באתגר פנימי חריף, צומחת מתוך המאבק ויוצרת בזכותו צורת ממשל בריאה וחזקה יותר . זו הסיבה שבגללה הספר הזה נכתב : כדי לנסות להבין מהי דמוקרטיה, מה הם ערכי הקִדמה שבזכותם צמחה ושעליהם היא מגוננת, מהו מקור ההפיכה המשפטית בישראל, מדוע דמוקרטיות ברחבי העולם מתפוררות ואיך זה קשור לסדר העולמי ולכשליו . הדמוקרטיה יכולה לנצח, אך זה לא יקרה אם היא תסתפק בקרב בלימה, הרואי ככל שיהיה . כדי שהדמוקרטיה תשרוד, אי אפשר רק לצלצל בפעמונים ולזעוק שאויביה צרים על שערי העיר . כדי שהיא תשגשג, העיר עצמה צריכה להשתנות . הדמוקרטיה חייבת להתחדש . היא צריכה רפורמה : אמיתית, לא דיקטטורית . נאמני הדמוקרטיה אינם יכולים להתמכר לדקלומים המקדשים את הסדר הישן, בעוד הפופוליזם הלאומני מציע מהפכה . זו הדרך הבטוחה לתבוסה . זהו ספר רזה, מתומצת . הוא בנוי כשיחה, שאלה ותשובה . את השאלות הנבונות שאל עורך הספר, גיל דיקמן, ואני השתדלתי לתת תשובות . הדיאלוג נכתב כך שיהיה אפשר לקרוא בו בנסיעת רכבת ארוכה או בלילה אחרי הפגנה . הוא מיועד למי שיצא לרחובות להפגין בכל שבוע ולמי שחושב שהמחאה מופרזת ושהדמוקרטיה תחת נתניהו איתנה ; לדוֹד שנאלץ לעמוד בפקק בגלל "כמה מפונקים" שחוסמים כביש ולאחיינית שמתגייסת
|
|