|
|
עמוד:9
9 איך הדמוק רטיה תנצ ח בסדר הליברלי, "המרד נגד הגלובליזציה" . סיקרתי את עלייתו של דונלד טראמפ וממשלו, שוחחתי עם נאו-נאצים בגרמניה, גזענים בריטים, אנרכיסטים אלימים יוונים, חסידי תאוריית הקונספירציה QAnon בארה"ב, מנהיגי הימין הקיצוני בצרפת ורבים אחרים . בעיקר הקשבתי לאנשים טובים מהשורה ברחבי המערב שחשו שהשיטה הדמוקרטית איננה משרתת אותם עוד . שהם נעזבו לנפשם, עלים נידפים ברוח הגלובלית – הטכנולוגית, הכלכלית, התרבותית . ההתעלמות ממצוקותיהם היא אם כל חטאת . לבסוף פגשתי את התנועה העולמית נגד דמוקרטיה ליברלית במולדתי שלי . כרגיל בישראל, הטרנד הגלובלי זוכה ליישום מקומי קיצוני, מהיר ודרמטי יותר . ברור לי שלא כל הישראלים יסכימו למה שנכתב עד כאן או למה שייכתב מכאן . אך הספר הזה איננו מניפסט נוקשה, אלא הזמנה לשיחה . לאהוב את ישראל זה לאהוב את מי שחיים בה . לא תמיד ולא את כולם – בוודאי לא את מפיצי השנאה והדיכוי . אך רוב הישראלים אינם כאלה . הם מבינים היטב שמתינות אינה תבוסתנות ; נכונות לשיחה ולפשרה איננה חולשה כי אם כוח . מי שרוצה בהכנעת היריב ובהשפלתו שוכח שבאמת ובתמים, בין שזו גזֵרה או ברכה בעינינו, כולנו חיים כאן יחד . אדם יכול להחליף את ארצו, בהחלט, אך אין אלטרנטיבה למולדת . כדי שהמולדת תשגשג, הדמוקרטיה חייבת לשרוד, ועלינו להגיע להסכמות פנימיות . זה חייב להתרחש לפי הסדר הזה, משום שללא דמוקרטיה אין מנגנון מוסכם לפתרון סכסוכים בינינו .
|
|