|
|
עמוד:8
8 נדב אי ל ממספרי המפגינים, קשה שלא להיזכר במצעד המרשים והגדול של נשים בטהרן במרץ 1979 . לפחות 100 אלף נשים יצאו למחאה נגד חוק החיג'אב שכפה את כללי משמרות הצניעות האסלאמיים . היא סוקרה בכל העולם . לאחר ששככה האופוריה של המחאה, השלטון נותר בידי האייתוללות ולפיתתם גברה . בנותיהן של המפגינות ב- 1979 ונכדותיהן חיות בתאוקרטיה חשוכה שכופה עליהן קוד לבוש . מִפגנים המוניים יכולים לשכר, והעיניים כולן צריכות להיות על הכדור : הכדור הוא החוק והשלטון . כדי לשמור על החוק ולהשפיע על השלטון נדרשים שכנוע ציבורי ויצירת בריתות פוליטיות . מה שיוצא דופן בסיפור הישראלי איננו עוצמתה של המחאה אלא הרכּבהּ המגוון, הנדיר בהשוואה בין-לאומית . ללא ציבור גדול של אנשי ימין שבאו להפגנות או הסתפקו בהתנגדות שקטה ל"רפורמה", הממשלה הייתה מעבירה את החקיקה כולה . אין עוד מדינה בעולם שבה פרוגרסיבים וגם שמרנים, אנשי צבא לשעבר ופעילי חברה אזרחית, בעלי הון וסוציאליסטים גמורים התאחדו כדי להגן על המשטר הדמוקרטי . כולנו גילינו בַּדרך אמת נוקבת, אך גם מעודדת : כדי שדמוקרטיה תשרוד לא די בשלוש רשויות . ברגעי המבחן חייב העם, הריבון היחיד, לקום ולהגן על הדמוקרטיה בחירוף נפש . אשרינו שזכינו לראות את פעולתה של רשות רביעית, הרשות האזרחית . הדרמה המקומית היא חלק מפסיפס עולמי . במשך שנים רבות כתבתי ודיווחתי על עליית הלאומנות, הגזענות, הפונדמנטליזם והפופוליזם ברחבי העולם . כתבתי ספר על מקורות המרד
|
|