|
|
עמוד:14
14 | לדסרף מרצאתם אדדד שותפות זו החלה תהליך שבא לידי ביטוי במהדורה זו, ואני מלא התרגשות ממנו : ההכרה הציבורית בהלן כיוצרת שותפה של הטיפול הזוגי באימגו . אתם ודאי שואלים, מדוע רק עכשיו ? ובכן, האפשרות עלתה לדיון כבר בשנת ,1988 אבל אני ( הלן ) התנגדתי לכך נמרצות . זו הייתה הזדמנות לשים את הארוויל במרכז, בכמה דרכים חשובות שהוא היה ראוי להן, ולכן הוא הסכים לבקשתי . ללוות את הספר במהלך כתיבתו היה כבוד עצום . הדבר אפשר לי באותו זמן לא רק להפנות את עיקר תשומת הלב להארוויל, אלא גם להשקיע את זמני הן בהתייחסות לנושאים שונים סביב העסק המשפחתי שלי בדאלאס, והן במשפחתנו החדשה, כך שהייתי מרוצה ביותר מתמיכתי מאחורי הקלעים . היה זה הכישרון של הארוויל שהתבטא בכתיבה ובביצוע החזון היפה הזה . תרומתו לתוכן הייתה משמעותית ביותר, ובהיבט זה הארוויל היה המחבר באופן מובהק . החלוקה הזו המשיכה גם בספר השני, אולם בספר השלישי, שעסק בהורות, הפכתי למחברת שותפה מוצהרת . הארוויל שילב אותי באופן מלא ככותבת שותפה, מה שיצר מודל לעתיד . הארוויל ואני התלבטנו רבות סביב השאלה כיצד לתאר את תפקידי ואת תרומתי המקורית לאימגו . בואו נחזור אחורה אל תחילת הסיפור שלנו . נפגשנו ב - 1977 . שנינו היינו גרושים, והתחלנו לבלות יחד . לאחר מספר חודשים, כשהבנו שאנו חולקים כל כך הרבה נושאים משותפים המחברים בינינו, שאלתי את הארוויל איך נראה העתיד שהוא חולם עליו . הוא היה לקראת עזיבה של משרת ההוראה שלו באוניברסיטת סאותרן מתודיסט, בבית הספר פרקינס לתיאולוגיה, וללא תוכניות ברורות להמשך . הוא שיתף אותי בכמה מהאפשרויות שהוא חשב עליהן . אחת מהן הייתה לכתוב ספר . שאלתי מה יהיה הנושא המרכזי של הספר, והוא ענה, "אני סקרן : למה זוגות רבים ? למה החלום הופך לסיוט ? " שאלתי מה התשובה לדעתו, ובמהלך אותו הערב התפתחה שיחה שבה כל אחד מאיתנו עוזר לאחר לסיים את המשפט . השיחות האלה המשיכו לכל
|
|