|
|
עמוד:5
5 לפעוטות יש כוונות טובות . בפעוטות אין שמץ של רוע . כשהם רואים מישהו משחק בצעצוע, עשויה לחלוף בראשם המחשבה : "אני רוצה לשחק בצעצוע הזה ברגע זה" ואז הם ייקחו את הצעצוע מהילד . לפעמים הם עושים משהו כדי לקבל תגובה ( "בוא נפיל את הספל ונראה איך אבא יגיב" ) או מתוסכלים כשמשהו לא מצליח להם . אבל אין בהם רשע, זדון או נקמנות . הם פשוט אימפולסיביים ונכנעים לכל דחף . פעוטות אינם נוטרים טינה . תארו לכם פעוטה שרוצה להישאר בגן השעשועים למרות השעה המאוחרת . היא מתפרקת . התקף הזעם עשוי להימשך אפילו חצי שעה . אבל כשתירגע ( לפעמים עם מעט עזרה ) , היא תחזור להיות הילדה העליזה והסקרנית – בשונה ממבוגרים, שעלולים לקום בבוקר על צד שמאל ולהיות זעופים כל היום . פעוטות גם יודעים לסלוח . לפעמים אנחנו עושים משהו לא נכון – אנחנו יוצאים מהכלים, שוכחים לקיים הבטחה, או סתם מצוברחים . כשאנחנו מתנצלים לפני הפעוטות שלנו, אנחנו מלמדים אותם איך מבקשים סליחה, ורוב הסיכויים שהם יחבקו אותנו חזק או יפתיעו אותנו במילה טובה במיוחד . כשיש לנו בסיס איתן שכזה עם ילדינו, הם יתייחסו אלינו כפי שאנחנו מתייחסים אליהם . פעוטות הם יצורים אותנטיים . אני אוהבת לבלות עם פעוטות מפני שהם ישירים וכנים . האותנטיות שלהם מידבקת . הם אומרים את מה שהם חושבים, הם אינם מסתירים את רגשותיהם . כל מי שבילה אי-פעם עם פעוט, יודע שהוא עשוי להצביע על מישהו באוטובוס ולומר בקול : "לאיש הזה אין שערות . " אנחנו נרצה שהאדמה תבלע אותנו באותו רגע, אך ילדנו לא יראה שום סימן של מבוכה . בזכות אותה ישירות קל מאוד להיות איתם . אין תרגילי חשיבה, אין מניעים נסתרים, אין חישובים פוליטיים . הם יודעים להיות הם עצמם . אין להם ספקות פנימיים, הם אינם שופטים אחרים . כדאי ללמוד מהם . שימו לב : כשאני מדברת על פעוטות, אני מתכוונת לילדים בני שנה עד שלוש .
|
|