|
|
עמוד:14
] 14 [ אותה ארובה שהיו הרובים יורים דרכה על הקֵדָרִים שבאו למלחמה על בוצ׳אץ׳, האירה את הפנים החדשות, פני הרב ר׳ שמריה, שכל ימיו ביאר ופירש והסביר את המגן אברהם והעלה את חידושיו על ספר, וסוּפר שגנז את ספרו משנזדמן לו בבית קושר-הספרים ספר מחצית השקל , וגילה כי כבר קדמוֹאחר, ואין צריכים את חיבוריו . הביט עגנון ברב ר׳ שמריה, שמרוב צערו שראה שכל מה שטרח ב- 12 שנה לחינם טרח, ולא הרגיש בחידושים שחידש הוא, ואחר כך הביט בי ואמר : ״ניחא, בני, חַדֵּש גם אתה״ . כך בקירוב פתחתי את הרצאתי שנסַבּה סביב הכלב בלק שנשאתי בכינוס שקיימה האוניברסיטה העברית באודיטוריום וייז בקמפוס גבעת רם בקיץ 1988 במלאת מאה שנה להולדתו של ש״י עגנון . הרצאתי שנשאה את הכותרת ״ממי קיבל בלק את אוזניו הקצרות, או הגהות הב״ח על תמול שלשום ״, נדפסה על דפי ״תרבות וספרות״ של הארץ ב- 22 ביולי 1988 . כחמש שנים אחר כך, משעה שנתחדשו לי עוד חידושים בהווייתו של הרומן, פרסמתי ב- 24 בספטמבר 1993 מאמר נוסף שנשא את הכותרת ״קשורה בו ככלב : על תמול שלשום של ש״י עגנון״, שנדפס אף הוא ב״תרבות וספרות״ של הארץ . מתוך שני המאמרים הללו צמחו שלושה מאמרים חדשים ש תמול שלשום עומד במרכזם, והם כלולים בספר שלפנינו — הראשון על עולמו הדתי של יצחק קומר, השני על האם הנוכחת-נפקדת ברומן, ומאמר שלישי רחב היקף על הכלב בלק שנדפס כאן לראשונה . כן נכללים בספר הזה עוד חמישה מאמרים — שניים שעניינם ברומנים עד הנה ו בחנותו של מר לובלין , שניים שעניינם בסיפורים ״הרופא וגרושתו״ ו״סיפור פשוט״, ואחד שבמרכזו נוכחותו של פולמוס צאנז – סדיגורה נבחנת במכלול יצירתו של עגנון . את אהבתי הגדולה לעגנון ואת השתקעותי בספריו, שהניבה עד כה שלושה ספרים : את הספר הזה, את גם אהבתם גם שנאתם — ביאליק, ברנר, עגנון מערכות-יחסים ( עם עובד, 1992 ) , את חדרים מלאים ספרים — ״רפובליקת הספר״ ב עד הנה — בין בדיה למציאות
|
|