|
|
עמוד:13
] 13 [ ופינקיסים מעובים ועבים, רבים ופרים ופרים ורבים . גמל כי יִשא אותו ורבץ פעמיים, אם לא יבוא לעזרתו חמור חמורותיים . ומעתיקים וכותבים וכותבים ומעתיקים, מתוך ספרים ישנים וגליונות עתיקים, ומחברים חיבורים חיבור לחיבור, לתועלת החכמה ולטובת הציבור . עם שהם יושבים איש על מקומו, 1 החכמה עטרה לראשו והמדע הדומו . עכשיו, כשאני שב וקורא את הטקסט שקראתי אז, בעצם אותם ימים רחוקים, באוזניו של אדון מרכוס ושל באי חנותו, דומה שאני רואה את בעל "ספר המעשים" היושב בשמיים ומביט לארץ, מצמצם את עיניו כנגדנו — אנחנו, המקהילים קהילות של קוראי עגנון ודורשים את ספריו כמין חומר — ושפתיו הדקות מן הדק חוזרות גם הן ומדובבות שורות אלו שיצאו תחת ידו, וחיוך של אירוניה וסרקזם נמתח עליהן . ומכוח המבט הזה והחיוך נשמטים הדפים מידי, וכל המשנה שטרחתי לסדרהּ נפרעת ולא נותרו לי אלא מעט ההגהות שרשמתי בשולי תמול שלשום מאז קראתיו בספרייה של מרכוס . ״הגהות״, אני שומע את הלמדן הנחבא בעליית הגג של בית הכנסת הגדול שבעירו מעיר באוזני תלמידי החכמים שעימו, ״הנה קם לנו ב״ח חדש, לא ר׳ יואל סירקיש, שחזר פעמים הרבה על ארבעת הטורים וחידש חידושים נפלאים, אלא ב״ח חדש, כגון מים-אחרונים וואַסער, כגון באר חיים חדש . . . ״ ובעל נטע שעשועים ובעל חסד לאברהם צוחקים ושואלים מה יש לו כבר לחדש, לאברך הזה, שלא חידשו לפניו חכמי ירושלים וחכמי בר-אילן הסמוכה לבני ברק . על יד על יד אני רואה מבעד לענני הצחוק והאבק וריח הדורות שאבד זכרם ראש מתרומם מעל לבלויי הספרים שהועלו לעליית הגג השמימית לגניזה . אלומת אור שהסתננה פנימה מבעד לארובה שבקיר, 1 שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום , הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב תש"ו, עמ' 289 .
|
|