|
|
עמוד:12
] 12 [ לטרוח וללקט לחם מִשנֶה מן המזון הקלוקל שספרייתו משופעת בו בצוֹק העיתים, והוסיף כי מתוך ספרו של הגליצאי הפיקח הזה אשכיל להכיר לא רק את חלוצי העלייה השנייה כפי שהיו באמת, אלא בעיקר את אבותיה של אימי, אותם חְנְיוֹקֶס קנאים, אוכלי ״החלוקה״ בני היישוב הישן, שלמזלי הטוב נחלצה מהם הורתי בעוד זמן, ואני כבר זכיתי להיוולד מחוץ להישג ידם . ביום ראשון, קודם שהלכתי לבית הספר, מיהרתי לספרייתו של אדון מרכוס כדי להחזיר לו את תמול שלשום ולקחת לי ספר חדש כדי להמתיק בו את ההפסקות ולהינצל מידם הרעה של בריוני הכיתה . ״ומה דעתך על הלגלוג שמלגלג עגנון על ׳ספריית בני ברית׳ ? ״ שאל חלפן הספרים בקוצר רוח . וזאת עליכם לדעת כי ״ספריית בני ברית״, שבפתח רחוב החבשים, הייתה אוֹיַבתו בנפש של אדון מרכוס . הקוראים השכונתיים היו נוטשים אותו אחד-אחד והולכים לרעות בשדותיה של הספרייה הציבורית הגדולה, שגאוותה הייתה על שפע הספרים ועל מחירי ההשאלה המוזלים שהנהיגה . ״אינני זוכר״, הודיתי בגילוי לב . ״אם כך, קח את הספר ותקרא בו שנית, וכשתהיה מוכן לבחינה, תחזור אליי״, אמר מרכוס, ולראשונה מאז עברתי את מפתן חנותו סירב לתת לי ספר נוסף לקריאה . באמצע השבוע, כששבתי אליו, ביקש שאקרא בקול רם את אשר כתב עגנון והיסה את נברני הספרים שדבוקים היו למדפים, שישמעו ויינָחמו על הרעה שהם חפצים לעולל לו . ובכן, קראתי : ראה הכלב שלא עמדה לו שעתו, כי סכנה לו מכל העברים, ברח ונמלט שלא מדעתו, לבית אחד מלא ספרים . ובכן הגיע אותו ביש גדא, לבית הספרים אוצר המדע . יושבים להם שם חכמים מחוכמים, כלילי הדעת מלומדים מפורסמים, מנסחי נוסחאות, ומתקני מקראות, משערי השערות, וכותבי הערות, וקולמוסים בידיהם, וספרים לפניהם, וקונטריסים
|
|