|
|
עמוד:14
אלקנה כהן 14 שברגע שאתה פותח את העיניים ומתחיל לדבר הסיכוי שלך להירדם יורד משמעותית . הסתובבתי במיטה, חיבקתי את שירן והמשכתי לישון . סביב השעה 30 : 07 התעוררתי שוב . שפשפתי את העיניים כדי להפנים שלא דמיינתי, ובאמת היו אזעקות ויירוטים . בדרך כלל אני לא מתרגש מזה, לצערי אנו חיים במדינה שבה זה הפך לדבר שבשגרה . אבל בדרך כלל, "סבב" מגיע אחרי משהו ספציפי . לפי מה שהיה ידוע לי, לא קרה כלום לפני כניסת החג, ככה שאין שום סיבה שיתחיל משהו חריג, וירי למרכז מספר רב של פעמים הוא ללא ספק דבר חריג . אני מבין שמדובר במשהו רציני . הפעם התעוררתי, ורצתי הביתה כדי לפתוח את הטלפון ולהבין אם משהו קרה ואם צריכים אותי, וקבעתי עם שירן שניפגש בבית כנסת, הרי לא היה ספק שהתפילה וההקפות יתקיימו כסדרן . רצתי הכי מהר שיכולתי, ככה כמו שאני עם מכנסי שבת, חולצת טריקו וכפכפים . בדרך ראיתי אנשים ברחוב עם מבט מפוחד בעיניים . שאלתי אותם אם הם יודעים מה קרה, והם השיבו שהם שמעו שיש "המון בלאגן בדרום" . הייתה תחושה של מלחמה, גם כשלא ידענו כלום . משהו בחלום של שירן, באזעקות ובאווירה הכללית שליוותה אותנו בתקופה האחרונה דחפו אותי לרוץ יותר מהר . כשהגעתי הביתה התקשרתי ליוסי סמח"ט הקומנדו . במילואים שלי בשגרה אני לא נמצא בתפקידי לוחמה, אלא אחראי בחטיבת הקומנדו על פרויקט עיבוד חוויות לוחמים ובגיבושים, ככה שאני לא שייך לשום יחידה שתוקפץ בזמן מלחמה . אבל היה ברור לי שאם יש מלחמה אני אמצא דרך להשתלב, והמתנתי שיוסי יענה .
|
|